שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ר׳ (ג׳)

ובזה מיושב היטב קושית הא"מ מהך דתיחוד ותפתח. ולפמ"ש אתי שפיר דשם בשעה שפתחה הרי היתה עדן אשתו ויכולה לפתוח וא"כ לא ניכר הכוונה שלשם קנין עשתה זאת וא"כ מה שנעשה אח"כ לא מורה לשם קנין ולא הוה רק מבריח ארי. ולפענ"ד אף לדידן דנעילת דלת הוה חזקה היינו אם אחד בא וסוגר הדלת בזה מורה שעושה לשם קנין דא"כ מה לו לסגור דלת של אחר אבל כאן הרי היא אשתו ולא שייך לומר שמה לה לסגור דהרי היא אשתו ועושית בשלה ובודאי מהראוי שלא יועיל ולפענ"ד גם הרשב"ם אינו חולק רק בנכסי הגר די"ל דאדם סוגר דאין מי שיסגור ועשה לזרוזי נפשיה שלא יפסדו כל מה שיש בתוכו ולא נתכוין לקנין אבל בנכסי חבירו דאם זה שהבית שלו לא סגר הדלת הו"ל הפקר מדעת ואין אחר מצווה להשיב אבדתו שאבד מדעת ועיין בטוש"ע חו"מ סי' רס"א וא"כ דוקא בנכסי הגר הוא דלא קנה בנעילת דלת וז"ב. ובזה יש ליישב קושית התוס' והרא"ש דדוקא בנכסי הגר הוא דשייך לומר מבריח ארי אבל בנכסי חבירו לא שייך לומר דהוה משיב אבידה דאינו מצווה ע"ז וא"כ לק"מ משם דאף דעשתה ההיזק ג"כ אדרבא אי לא עשתה ההיזק של הפתיחה הי' הנעילה ראיה על הקנין דאל"כ אינה מצווית לעשות כן בשל אחרים ואף בנכסי בעלה אינה משועבדת לזה אבל כשפתחה ונעלה שוב הו"ל מבריח ארי וא"כ שפיר מקשים התוס' והרא"ש על הרשב"ם דהרי שם הפתיחה גרמה שעשתה הנעילה ושוב הו"ל כנכסי הגר ומעתה לק"מ קושית הא"מ דשפיר כתב הרב החולק דאדם העושה היזק ומתקן לא שייך מבריח ארי דמי ביקש מידו שיעשה היזק ויתקן הי' לו להניח הדבר כמו שהוא אבל שם דמה שפתחה הי' ברשות דאטו לא יכולה האשה לכנס לפתוח חדרי ביתו של הבעל ואדרבא מורה שעוד רשות בעלה עליה וא"כ אח"כ מה שנעלה הוכרחה לעשות ושפיר לא הי' מועיל ושפיר הקשו התוס' והרא"ש על הרשב"ם ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא ועיין ברשב"ם בב"ב דף נ"ז ד"ה כל שאלו בנכסי הגר במ"ש לדחות הפירוש דהכנסת תרנגולים דהיה מבריח ארי ולפמ"ש הא"מ יש מקום לפלפל ולא נפניתי כעת: