שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (ו׳)

והנה בשנת תרח"י ב' דר"ח כסלו ד' תולדות בא אלי איש אחד ואמר שאשתו נשתגעית והיתה בבית הפיארען שיש פה לבוב וכעת היא נתרפאית ורוצה להשיבה לביתו אמנם דא עקא שהוא כהן ואסורה עליו ובוכה ומבכה שיש לו ששה ילדים ממנה וקשה עליו לגרשה. והנה אמרתי לעיין בזה והנה בדבר שבויה אי יש בזה חשש תורה ביארתי בתשובה בחיבור כת"י שהחילותי בשנת תר"ה שאינו רק מדרבנן ודלא כמ"ש הנוב"י סי' מ"ו במהד"ק חלק אהע"ז והבאתי דברי המשנה למלך פי"ח מא"ב שהסכים כן. הן אמת דכל סברתו שם הוא משום דיש לה חזקת כשרות וצדקת ולפ"ז בכהן דאף אנוסה אסורה לא שייך חזקת צדיקת ועיין מהרש"א בחולין דף י"א א"כ אסורה מן התורה. ובזה היה מקום לומר דגם רש"י מודה דשבויה אינה רק מדרבנן והיינו לישראל דיש לאוקמא בחזקת צדיקת אבל לכהן אסורה מן התורה. אמנם באמת הא גם לכהן יש לה חזקת היתר לכהונה. הן אמת דלכאורה דברי הנוב"י מוכרחין שהרי אמרו בכתובות י"ג לזו יש לה עדים משום דרוב נשים פרוצות בעריות. אמנם באמת בתוס' קידושין דף י"ב מבואר בהדיא בד"ה אם דאינו רק דרבנן. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דבאמת ניהו דרוב פרוצים בעריות אבל כל שיש שבויות הרבה כל אחת מהשבויות יש לה חזקת היתר ואף דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הא הי' לו אחרות ובפרט דשייך לומר דמנולה נפשה לגבי שבאי ואף דיש מיעוט או רוב דאינן מנוולות מ"מ על כל אחת יש להתיר משום דכ"א יש לה חזקה ולפי"ז אף דקי"ל כרבנן דפליגי על ר' דוסא בכתובות דף ל"ה ל"ו היינו בשבויה אחת שנשבית וגם בכתובות י"ג אינו רק בשבויה אחת אבל בשבויות רבות יש להקל ובזה הי' מיושבים דלא יסתרו כל דברי התוס' בקידושין דף ס"ו ובכתובות כ"ו למ"ש בקידושין דף י"ב ומה דאין לה קנס שאני דאף בספק המע"ה והנה הפ"י חידש בקידושין דף ס"ו דשבויה אינה רק דרבנן. אמנם דוקא כשטוענת ברי ולפ"ז בנ"ד דברי דידה לאו כלום הוא שהרי היתה בשגעון לכאורה אסורה מן התורה. אך נראה דדוקא במקום שיכולה לטעון ברי הוא דל"ח שבויה דרבנן כל שיכולה לטעון ברי ולא טענה אבל במשוגעת א"י לטעון ברי וממילא שבוי' רק איסור דרבנן משום מעלת כהונה דהא יש לה חזקת היתר לכהונה וגם רוב עכו"ם פרוצים בעריות לא שייך דהא יש הרבה וכל אחת יש לה חזקת היתר וכמ"ש וכיון שלא נשאר רק איסור דרבנן שוב יש להקל דקשים גירושין וגם כיון דהאידנא מקפידין גם השרים על הזנות א"כ אתרע לה רובא והרי שמענו שאנשים לבדם ונשים לבדם וא"כ עכ"פ כשיודע הדבר עונש יענשו שוב ל"ש הרוב ויש להקל בדרבנן ודו"ק היטב כי יש לצרף דאפשר דמשוגעת זילו להעכו"ם ג"כ כי נפש בלי דעת לא טוב וגם הרצון שלה חשוב אונס (ועיין במקום שמואל ובכנ"י) שוב עיינתי בפ"י בכתובות כ"ו וקידושין דף ס"ו דדעתו דכל שאינה טוענת ברי אף שאינה לפנינו לא מקלינן ונסתר סברתי אעפ"כ אני עומד על משמרתי דשבויה אינו רק דרבנן ובשביות רבות יש להקל ואף דהתוס' בכתובות דף כ"ו ד"ה אנן כתבו בשם ר"ת להיפך דכל הנשים הי' בחזקת שבויות גרע היינו לענין הספק שמא לא נשבית אבל לענין דעכו"ם פרוצין בעריות יש מקום להקל בשבויות רבות ובמשוגעות רבות וכמ"ש ודו"ק: