שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ח (ג׳)

ובזה יש ליישב קושית התוס' בשבת דף נ"ו בהא דאמרו דרבי מהפך בזכותי' דלקוחין יש לך בה דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו והקשו בתוס' דאפילו חטא הי' לו ליקוחין דאנוסה היתה ולפמ"ש אתי שפיר דלאותו תירוץ כתב הב"ש דעכ"פ לבועל אסורה וא"כ ל"מ דין אנוסה ג"כ דהא באמת לא היתה אנוסה ממש רק משום פחד מיתה ולא מקרי אנוסה ולאותו תירוץ דגט כריתות כתב לאשתו מקרי אנוסה בכה"ג ולכך ע"כ משום גט כריתות כותב לכך הי' בה ליקוחין ודו"ק היטב ועיין משנה למלך פ"ב מסוטה הי"ב. אמנם לפענ"ד הדבר מבואר דאף בכה"ג אנוסה מקריא דהרי בהא דאמר אבוה דשמואל דאשת ישראל שנאנסה אסורה דחיישינן שמא סופה ברצון ורבא אמר דאפילו אמרה הניחו לו מותרת דיצרה אלבשה וביאר הרמב"ם בפ"א מא"ב ה"ט דהטעם דמשום שהתחיל לבעול אין בידה וטבעה שלא תרצה שיצר האדם וטבעו כופין אותו לרצות ע"ש וכ"כ הכ"מ פ"כ מסנהדרין הלכה ג' גם לענין איסור כן ע"ש ומ"ש בגליון הרמב"ם שם עכ"פ זה ודאי דלא מקריא אונס ממש שהרי נתרצית לביאה ואפ"ה מותרת ורואה אני הדברים ק"ו דמה התם שנתרצית לביאה ממש וכעת אין לה שום אונס לא מביאה עצמה ולא מבחוץ ואפ"ה אמרינן כל שבא מחמת אונס זה גופא מקריא אונס ואמרינן דרצון נפשה באמת אינו כן ורק אש התאוה בוער בה ומעמידין אותה על חזקת כושר ומכ"ש באם נתרצית מחמת פחד נפשות אמרינן דלא נתרצית בלב שלם ומקריא אנוסה וז"ב לפענ"ד. ובזה י"ל דפליגי אבוה דשמואל עם רבא בהסברא הלז אם זה מקרי אונס או לא ואנן קי"ל כרבא וע"כ דברי ההפלאה צ"ע וגם חלוקו למעלה לא אתי שפיר ודו"ק היטב: