שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ז (ג׳)

וראיתי בשו"ת ש"ב בעל נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סימן קל"ד שגם הוא כתב שאין לחוש לחומרת מהרא"מ ובפרט בזמן הזה שאין מיבמין וכן עלה בדעתי אמנם דקדק שם בדברי רבינו אמאי בהלכה כ"ח שם כתב אבל אם הניחו גוסס שרוב גוססין למיתה אעפ"י שנתנו לה הרי"ז ספק גירושין שאין גט לאחר מיתה ואמאי לא כתב שם ג"כ הרי"ז לא יתנו לה כמו שכתב בהלכה כ"ט עיין שם מה שכתב בזה ובאמת שאין זה דקדוק שהרי כתב אף על פי שנתנו לה דמשמע דמהראוי שלא ליתנו לה. אך כיון דיצא מפיו ז"ל אמרתי דלדידי העלה הדקדוק מרגנותא טבא דלפמ"ש הדבר נכון דל"מ לפי הדרך השני שכתבתי דכל הטעם דלא יתנו לה היא משום שאתה מצריכה כרוז לכהונה. ולפ"ז זהו דוקא בספק חומרי חיים אז אמרינן דשמא מ"מ יודע שמת כבר ולא הוה גט כלל ואמאי יתן לה גט אבל כאן לא יודע אח"כ יותר ממה שהוא לפנינו דגם כעת יש לפנינו רוב גוססין למיתה ומכל מקום אין מתירין בשביל זה בלא גט או ליבם אם אין לה בנים משום הרוב וע"כ משום דיש לה שני חזקות כנגדו חזקת אשת איש וחזקת הבעל שהיא חי. ומכאן ראיה ברורה למ"ש הריב"ש סי' שע"ט דבהנך דר"א בן פרטא בכל ספק חי או מת אף דרובן למיתה כל דאפשר בהצלה אין מתירין את האשה משום דיש לה שתי חזקות כנגדו חזקת א"א וחזקת קיים והאחרונים תמהו עליו דמה אולמא שתי חזקות מחזקה אחת וגם החזקות קשורות זה בזה. ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' מ"ג והרי הדבר מבואר כאן בהדיא דאף דרוב גוססין למיתה אפ"ה היא ספק מגורשת וע"כ הטעם דיש שתי חזקות כנגדו וכדבר האמור בריב"ש ולפ"ז כיון דעכ"פ יש כאן הספק לפנינו ולא יתוודע אח"כ יותר דממנ"פ אם יחיה אח"כ בודאי הגט גט ואם יתוודע דמת הרי רוב גוססין למיתה וכיון שכן לא שייך חשש דאתה מצריכה כרוז לכהונה ולכך לא כתב רבינו דלא יתנו לה דלמה לא יתנו לה ולא כתב רבינו רק דאם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת אף כנגד הרוב משום החזקות אבל בעיר שכבשה הגייס וכו' בכל אלו השלשה ס"ל להפוסקים דאין כאן רוב דלא כריב"ש שכתב דיש כאן רוב שהרי רבינו לא כתב כאן אף שיש רוב וע"כ צ"ל דחלקו על הריב"ש בזה וס"ל סברת הריב"ש דתרי חזקות עדיפי מרוב אבל בזה פליגי על הריב"ש ולכך כתב רבינו שלא יתן לה דאתה מצריכה כרוז לכהונה וז"ב. וגם לפי הדרך הראשון שכתבתי דהוה כעושה ספק בידים כאן שרוב גוססין למיתה אינו עושה הספק בידים דהספק הוא לפנינו וכמ"ש ודו"ק. שוב ראיתי בש"ע סי' קמ"א סעיף ס"ח שכתב אבל אם הניחו גוסס לא יתננו לה שרוב גוססין למיתה ואם נתנו לה הר"ז מגורשת. וצ"ע שזה דרכו בקדש לשמור לשון רבינו וכאן שינה מלשונו ולפמ"ש דברי רבינו מדוקדקים ובאמת גם הב"ש שם כתב דאם היא זקוקה ליבם שפיר טעם זה אבל אם אינה זקוקה ליבם למה לא יתנו לה ולפמ"ש בדרך השני ממנ"פ מותר ליתן לה דאם היא זקוקה ליבם לא שייך טעמו של ה"ה לפמ"ש ואם אינה זקוקה ליבם ג"כ לא שייך הטעם דלא יתוודע יותר דהספק הוא לפנינו וכמ"ש וא"כ דברי רבינו הרמב"ם מדוקדקים ודברי הש"ע צ"ע שנמשך אחר לשון הטור שהוא כלשון הש"ס ל"ש אלא שלא הניחו גוסס אבל הניחו גוסס לא אבל אין כוונת הש"ס שלא יתנו לה רק שאינו נותן לה בחזקת שהיא קיים והיא ספק מגורשת וצ"ע ועיין בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ס"ו ובשו"ת לחם רב למהר"א דיביטין סי' ל"ג ועיין בשו"ת מהר"א ששון סי' רי"א: