שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ז (ב׳)

והנה לכאורה היה נראה לי כמו דאמרו ביבמות בפ' האשה נמצא אתה מצרכה כרוז לכהונה ה"ה כאן אין לגרשה דשמא יתוודע אח"כ שכבר מת וכשרה לכהונה ואתה מצריכה כרוז לכהונה אלא דזה אינו דא"כ היא בחזקת זקוקה ליבם וצריכה חליצה ופסולה משום חליצה ומכ"ש אם ייבמה שוב לא שייך לחוש דהיבם עודנו חי ולאחר זמן רב בודאי לא חיישינן דשמא תמות קודם וכמ"ש המהרי"ט שם כעין זה וא"ל דחליצה פסולה אינו רק דרבנן דזה אינו דגם שם היתה רק ספק מגורשת ולשיטת הרמב"ם אינו רק איסור דרבנן וגם לשיטת כל הפוסקים פשיטא דכל דהיא פסולה לכהונה אף מדרבנן לא שייך אתה מצריכה כרוז לכהונה דזה אינו רק חשש בעלמא וכל שהיא פסולה לא שייך החשש. ובזה אני אומר להיפך דבאין לה יבמה או שיש לה בנים וכדומה אדרבא מהראוי לחוש שלא לתת לה גט כל דיש ספק דשמא באמת מת וא"צ שום דבר ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה. ובזה נ"ל מ"ש רבינו דאינו נותן לאשתו ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת מיירי היכא של"ש מצות יבום וא"כ לכך לא יתן לה דאת מצריכה כרוז לכהונה ואתה מפסידה וזה כוונת הרב המגיד שאין לו להחזיקה בגרושה על הספק. ובזה ממילא מיושב קושיית הרא"מ מה שהאריך רבינו דזה נתינת טעם למ"ש למעלה דלכך לא יתן לה דאם נודע שמת בעלה קודם שיגיע גט לידה אינו גט ונמצא שאתה מצריכה כרוז לכהונה וזה כעין שכתב הרא"מ ז"ל לפי דרכו ודו"ק. ובזה מיושב מה שהקשיתי דא"כ גם אי ספק אם המיתה קדם לגט הו"ל לומר שאינה מגורשת לשיטת הט"ז ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דלא שייך החזקת חי אבל עכ"פ ספק הוא ואתה מצריכה כרוז לכהונה. ובזה מיושב הא דאמר בש"ס דלא אפשר גבי גט והקשה הרא"מ הא אפשר בגט וחליצה ואי דמיירי שאין כאן יבם א"כ בודאי מותר ליתן לה ממנ"פ או שהיא מת או שהיא מותרת ע"י גט. ולפמ"ש א"ש דאם אין כאן יבם שוב ל"ש דאפשר בגט וחליצה דאתה מצריכה כרוז לכהונה וע"כ דמוקי לה בחזקת קיים והגט גט גמור ובודאי פסולה לכהונה וז"ב שוב ראיתי שהרא"מ בעצמו כתב החשש הלז דאתה מצריכה כרוז לכהונה אלא שהיא כתבה גם גבי יבם וכבר כתבתי דבזה ל"ש החשש ומטעם שכתבתי דפסולה מטעם החליצה ועכ"פ באין כאן יבם אפשר להחמיר מטעם זה ודו"ק: