שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ד (ב׳)

ובזה מיושב הא דאמרו דף מ"ה רי"א סוכה שבעה מ"ט סוכה דאורייתא והדבר תמוה אטו לא ידעינן דסוכה דאורייתא דעיקר הטעם לא אמר ועיין בריטב"א ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבעי שבעה יומי דסוכה א"כ אין מברכין רק יום א' יהיה אסור לדידן בשמיני ספק שביעי וא"כ לא נשב מספק רק ששה ימים דדלמא יום שני עיקר וצריך לישב בשמיני ובאמת אסור לישב דאין לנו היכר בברכה דהא אין מברכין רק יום א' וכעין סברא זו כתב הרא"ש פ"ד דסוכה סי' ב' לענין זמן בליל ב' ודו"ק. וכן משמע בר"ה בהא דאמרו בדף כ"ח אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ולא קאמר האוכל או יושב בסוכה ילקה ולפ"ד המרדכי אתי שפיר דבישיבה או אכילה איכא היכר ממה שאינו מברך משא"כ בשינה דליכא היכירא ועיין בתוס' שם ד"ה ר"י שכתבו דלר"י לא ישב בסוכה בספק שמיני. ולפמ"ש אתי שפיר דהישיבה מותר רק בשינה אסור דליכא היכירא. ובזה יש ליישב קושית הפנ"י שם ודו"ק וכן משמע קצת מדברי רש"י בסוכה דף מ"ח בד"ה לא יתיר כתב דכל היום חובתו ובד"ה האילן כתב לפי שצריך לישב בה למחר ולא נקיט לישן ש"מ דלישן אסור וגם לפי מה דקיי"ל דלעבור על בל תוסיף בזמנה לא בעי כוונה א"כ בשלמא באכילה וכדומה שפיר יכול לאכול ולא יכוין לעבור עליו על ב"ת ואז אינו עובר דמכוין בפירוש שלא לשם מצוה רק מחמת ספק משא"כ בשינה דבעת שישן אינו מכוין מידי. וזה נכון. שוב ראיתי שנית בנוב"י והנה הוא לא כך הקשה רק דלמה לא היו ישנים בסוכה ג"כ כיון דלא חיישינן להיכר וזה אינו קושיא כלל ולפמ"ש הא דלרב ברוכי מברכין ולא חיישינן לבל תוסיף הוא משום דעכ"פ ההיתר הוא להזכירו יום השמיני בקידוש ולפ"ז בשינה דליכא היכר פשיטא דגם לרב לא ישינים בסוכה ודו"ק: