שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ח׳)

ובזה יש ליישב דברי הר"מ הנ"ל עד"ז דלגבי אותו שעושה הדבר הותר לו ולכך כל ששוחט א"כ הותר לו ממילא גם גבי החולה הותר והמאכל היתר משא"כ אם יאכילו נבלה דלא הותר לגבי המאכילו דהא לא דחי שבת כלל שוב כשאכל גבי החולה באיסורו וגם זה נכון ועכ"פ דבר הר"מ והרא"ש נכונים מאד. וראיתי במג"א סימן שכ"ח ס"ק ט' שכתב דפקוח נפש הותר בשבת. ובאמת צ"ע דאנן קי"ל דרק דחויה היא והרא"ש הוא דכתב כן בשם הר"מ אבל אנן לא קי"ל כן וע"כ גם דינו תמוה. איברא דלפ"ז צריך ביאור הא דאמרו לימא כתנאי דתניא מי שנשכו נחש וכו'. ולפמ"ש בכוונת הרא"ש א"כ פשיטא דמעשר דהא הוא בעצמו אסור לעשות איסור דלא שייך פקוח נפש דהא אפשר בחולין ופשיטא דצריך לעשר דהא אחר יכול לעשר בעבורו ומכ"ש דברייתא קתני א"צ לעשר ור"א בר"ש אמר דמעשר. אך נראה כיון דבין כך ובין כך יעשה איסור דרבנן או טבל דרבנן או הפרשת תרומה בשבת ושפיר ס"ל לר"א בר"ש דלא יעשר דב"כ וב"כ יעשה איסור דרבנן או טבל דרבנן או הפרשת תרומה בשבת ושפיר ס"ל לר"א בר"ש דלא יעשר דב"כ וב"כ יעשה הוא איסור אבל כל שאחר יעשר ולאחר הותר לעשות כל איסורים ולא שייך דא"י לעשר דהשתא דמותר לקרע תרנגולת ולעשות כל מלאכות דאורייתא מכ"ש דיכולין לעשר עבורו ורק הוא בעצמו נחלקו אי מעשר. ובזה מדוקדק דבכל הדברים נקט ומקרעין לו וגוזזין לו ואילו לענין לעשר נקט בדידי'. ולפמ"ש אתי שפיר ודברי הרא"ש מבוארים בש"ס. ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א על פירש"י דקאי באפשר בחולין ולא פירש דקאי בלא אפשר בחולין וקמפלגי אי טבל עדיף או תרומה עדיף. ולפמ"ש אתי שפיר דאם א"א בלי שיאכל כלו לא שייך לפלוגי אי יעשר או לא דפשיטא דמעשר הותר בשבת דפ"נ דוחה והוה כחול וגם לא שייך הלשון א"צ לעשר והא אסור לעשר דטבל עדיף ולכך פירש בדאפשר בחולין. והנה במ"ש למעלה דמה"ת ג"כ אסור כל דאפשר לקיים שתיהן לכאורה נראה סתירה מדברי התוס' במנחות דף מ"ם ד"ה כיון שכתבו דמה"ת שריא ורבנן הוא דגזור כל דאפשר לקיים שתיהן אבל אם נעיין בסוף דבריהם מסוף הדברים ניכר שראש הדברים אמת שכתבו אבל מדאורייתא שרי דכלאים בציצית הותר ולאו משום דחוי' א"כ משמע דוקא כל דהותר א"צ להדר אף שיכול לקיים שתיהן אבל כל שאינו רק דחויה צריך לקיים מה"ת שניהם כל דאפשר וכמ"ש. ועיין בשבת דף קל"ג ואי איכא אחר לעביד אחר דאמר ר"ל וכו' ומבואר שם דגם מה"ת כל דאפשר לקיים שניהן צריך לקיים שניהן וכן משמע בנזיר דף מ"א ודף נ"ח מבואר בהדיא הכי ומי כתב קרא הכי והאמר ר"ל וכו' והרי מן התורה מותר אף באפשר לקיים שתיהן וע"כ דישתקע ולא יאמר כן. ומ"ש להקשות על הר"ן דס"ל דלכך טבל חמור משום דעובר על כל כזית וכזית דא"כ היאך אמרו לימא כתנאי דלמה לא יעשר הא יעבור על כל כזית וכזית לק"מ דשם מיירי באפשר בחולין וא"כ י"ל דמיירי דסגי לי' בכזית או בחצי זית וב"כ וב"כ יעשה האיסור ולכך א"צ לעשר: