שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ז׳)

ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דהקשה הש"ס שם מיתבי ואם בעלו קנו והקשו התוס' דהא רבא גופא מותיב מהך ברייתא והיאך איתותב. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת ניהו דלכתחלה בודאי אסור אבל ס"ל לרבא דכיון דעכ"פ מן התורה אפשר דאף ביכול לקיים שתיהן א"צ לקיים שתיהן א"כ כל שכבר עבר ודחה פשיטא דקיים המצוה והש"ס ס"ל דאף בזה מה"ת לא דחי עכ"פ יהיה איך שיהי' הדבר מבואר בהדיא דלא כדבריו ומן האמור דגם גוף פירושו בתוס' ליתא דזה ודאי דחליצה במקום יבום הוה קצת הכחשת המצוה דמצות יבום קודם ואפ"ה אמרינן דיכול לקיים שתיהן וע"כ דכוונת התוס' בפסחים שם דכל דיהי' הפסד הפסח לא יקיים המצוה בטוב וכמ"ש התוס' בזבחים דף צ"ו וגם אף אם נימא כהבנת מלא רועים ל"ד לשם דשם עכ"פ יש עשה לדחות וכל דעושה איסור במה שמקיים שתיהן שוב שפיר עשה דוחה אבל כאן מה דוחה הפיקוח נפש וכל דיכול לקיים נפשו בלי הדחיה שוב לא נשאר כאן שום ענין שידחה וז"ב ופשוט ועיין בתוס' כתובות דף מ"ם ד"ה כשמן וע"כ אין לסמוך על ספרי הכללים כאלו. והנה הרא"ש כתב בשם רבינו מאיר דהביא דמיון מאוכל נפש ביו"ט דשוחטין ביו"ט דאיכא עשה ול"ת באיסור מלאכה ומאכל נבלה אין בה אלא לאו אלא כיון דהתירה התורה לנו אוכל נפש בי"ט הוה לדידן כל אוכל נפש בי"ט כמו בחול וה"נ כיון שהתירה התורה פקוח נפש הוה כל מלאכה שעושה בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה כאלו עשאה בחול והיכא דאיכא תרי איסורי מאכילין הקל ושחיטה המאכל מותר אבל הנבילה המאכל עצמו אסור וארי' הוא דרביע עלה וע"ז כתב מעלתו דלמה לא נימא כל האיסורין הותרו אצל פקוח נפש. ולפענ"ד בכוונת הר"מ מרוטנבורג ז"ל דהנה כיון שהתורה התירה פקוח נפש א"כ כל מלאכה שאדם עושה בשביל החולה הכל הותר אצל פקוח נפש וא"כ לפ"ז לגבי החולה בעצמו הוא באמת עושה איסור אם אוכל נבלה דאף דהותר לו בשביל פק"נ הא יכול לקיים שתיהן ע"י שישחטו לו וזה השוחט לו לדידיה הותר כל דבר שיעשה בשביל חולה וא"כ שוב יאכל החולה בהיתר אבל נבילה החולה יאכל דבר איסור ואף דפקוח נפש הוא ז"א דפקוח נפשו הי' יכול להיות ע"י שישחוט לו. והנה באמת ברמב"ם ובר"ן וברשב"א מבואר דאינו רק דחוי' פקוח נפש ועיין כ"מ פ"ב משבת ה"א וברא"ש כאן מבואר דהותרה ולפענ"ד היה נראה הכרעה דלגבי החולה בעצמו אינו רק דחויה אבל לגבי האחר הותר דאל"כ ימנע האחר מלעשות כיון דאינו רק דחויה. ומיהו יש לומר דגם גבי חולה שייך זאת שמא ימנע ולא יאכל. אמנם נראה כיון דלגבי האחר הותרה שוב ממילא גם גבי החולה הותר לגבי' דבר: