שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ו׳)

וזה אשר כתבתי לעצמי על מ"ש תלמיד אחד מתלמודי בסוגיא דבולמוס יום ד' כ"ב אלול תר"ח לפ"ק בהא דאמרו דמאכילין אותו הקל הקל תחלה הקשה כיון דסוף סוף צריך לעשות איסור מה נ"מ בין זה לזה והדבר דומה להא דאמרו גבי עשה דוחה ל"ת דאם אפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת דזה דוקא אם מקיים שניהם בלי איסור כלל אבל אם עכ"פ עושה איסור אף דרבנן לא מקרי אפשר לקיים שניהם ומטו בה משמא דהתוס' פסחים דף פ"ה שכתבו דכיון דאיכא הפסד קדשים לא שייך דאפשר לקיים שניהם וה"ה בזה. והנה אותם האחרונים שהביא איני מכיר ומ"ש בשם ספר מלוא רועים אם אמנם אין דרכי להעמיד יסוד על אחרוני אחרונים המגבבים דברים בלי שורש. אך אחרי שכבר הביא קראתי אחריו מלא רועים וראיתי באות עיין בענין עשה אות כ"ו כתוב כן והיא דעתו דמה"ת אף באפשר לקיים שניהם דוחה העשה הל"ת ומדרבנן הוא דבאפשר לקיים שתיהם לא דחי. והנה דבריו תמוהים מאד ונעלם ממנו במחכ"ת הש"ס מפורש ביבמות דף כ' ע"ב דאמרו אמר רבא ואיתימא ר"א לאו מלתא דאמרי דאמר ר"ל כ"מ שיכול לקיים שניהם ה"נ אפשר בחליצה ופירש"י דמה דאמרי דביאה ראשונה הוה שרי לכתחלה לולא משום גזירה דביאה שניה דאפילו ביאה ראשונה אסורה ולא אמרינן תדחה עשה את ל"ת דהא אפשר להתקיים בחליצה הרי דמן התורה אסור משום דיכול לקיים שניהם. ואף אם נדחוק ונאמר דמן התורה באמת מותר רק מדרבנן הי' אסור משום דיכול לקיים שניהם וא"צ לגזירה דביאה שניה מכל מקום יקשה מה פריך הש"ס מתבי ואם בעלו קנו ופירש"י אלמא מדאורייתא רמיא קמי' למדחי ל"ת ומה קושיא הא מן התורה דוחה אף שאפשר לקיים שניהם וגוף הדבר הוא תימה דהרי אמרו ביומא דף ז' דכל דאיכא טמאים וטהורים עבדי דאף לל"ב דוקא כל דהותר הוא דלא מהדרינן אבל כל דאינו רק דחויה למה נדחה כל דיכול לקיים שניהן: