שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קצ״ב (ג׳)

ובזה יש ליישב מה שהקשה הפרשת דרכים לפמ"ש הר"ן דלכך שוחטין לחולה בשבת ולא מאכילין אותו נבלה לפי שהנבלה עובר בלאו על כל כזית וכזית משא"כ בשחיטה ולפ"ז ה"ה טבל ותרומת דטבל עובר בכל כזית וכזית ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מבואר במשנה דמכות דנזיר שהיה שותה יין כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת והיינו משום דהתראות מחלקות ולפ"ז כיון דביארתי לעיל דטבל ונבילה וטבל ותרומה מיירי באמת בזמן הזה דאינו רק דרבנן ורק דחז"ל אלמוה לתקנתם וחמורים דברי סופרים מדברי תורה אבל כיון שעכ"פ לא שייך התראה בדרבנן דחז"ל לא תקנו התראה א"כ לא שייך לחלק בין כזית וכזית ואינו חייב על כל אחת ואחת וזה ברור. ובלא"ה יש לומר דטבל שהוא במיתה בידי שמים לא שייך לחלק בין כזית וכזית דכל דכבר נתחייב מיתה בידי שמים אין מקום למיתה שני' ולא שייך החומר בזה משא"כ לענין נבילה ושחיטה דהנ"מ היא לענין מלקות שייך חומר. ומ"ש בראשונה נראה ליעיקר. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הפר"ד עוד דכיון דתרומה גדולה מן התורה אין לו שיעור א"כ יתרום כ"ש ועל חצי שיעור לא שייך מיתה. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דחז"ל תקנו שיעור א"כ כיון דכל התרומה אינו רק דרבנן וחז"ל עשו דבריהם כשל תורה א"כ גם לענין שיעור הוא כן ודו"ק ועיין רש"י חולין דף ק"ו ד"ה רבא שכתב דאורייתא היא והיא תמוה דאח"כ כתב בעצמו דאינו רק דרבנן ולפמ"ש יש לומר כיון דחז"ל אסמכה אקרא וגם משום סרך תרומה הו"ל תורה משום לא תסור. שוב מצאתי בתורת חיים שם שכתב כך מדעתא דנפשי' דלכך הוה מצוה מן התורה ולא ביאר בזה דבר ע"ש. ובזה נראה לי הא דאמרו בסוכה דף מ"ה ע"ב לולב יום אחד מ"ט לולב דרבנן בחד יומא סגי. והוא תמוה דמשמע דר"י לית לי' כלל דעל מצוה דרבנן מברכין ול"מ שיחלוק בזה ועיין ריטב"א שם. ולפמ"ש אתי שפיר דדוקא בלולב דיש לו עיקר בדאורייתא רצו חז"ל לעשות הבדל בין דאורייתא לדרבנן ולכך דעת ר"י דעל דרבנן א"צ לברך משא"כ במצוה שעיקרה מדרבנן כגון נט"י או מגילה או עירוב וכדומה אפשר דגם ר"י מודה והא דמביא הש"ס שם ראי' מרב דס"ל בחנוכה דמברך ללולב אף דחנוכה עיקרו מדרבנן צ"ל דחנוכה כיון דמצאו סמך במקרא ועיין רמב"ן פרשת בהעלתך וחשוב ד"ק אפשר דעשאוהו כשל תורה והוה דומיא דלולב ולא הי' לו לברך וצ"ע בזה: