שוב ראיתי בתוס' ב"מ דף ק"ד ע"ב ד"ה אהני שכתבו דמדעתו מקנה לו הלוה כיון שמחזירו לימים רבים וא"כ אינו בידו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה ע"ש ועכ"פ מזה ראיה ברורה דכל שלא בשעת הלואה אינו מחזירו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה וא"כ לא שייך ריבית וממילא במשכנו בשעת הלואתו דודאי אינו בתורת השבת העבוט רק בתורת שאלה מה ריבית שייך בזה ועיין בשיטה מקובצת שם ובדברי התוס' והקדמונים שם יש לבאר כוונת הש"ס דאם אינו קונה משכון צדקה מנין דהיינו כיון דאהני לגרעון דהחסרון שמחסרו הוא על המלוה. וכמ"ש הראב"ד שם באורך בשיטה וא"כ זה מקרי צדקה בממונו שמותר משלו אבל אם אינו קונה משכון א"כ אינו באחריות המלוה החסרון והגירעון וא"כ לא מקרי צדקה והוא כעין התירוץ השני של התוס' בקידושין שם ודו"ק. ועיין מורה נבוכים פרק שלשה וחמשים במאמר השלישי ע"ש שביאר מלת צדקה ותבין עפ"ז דברי התוס' בתירוצם השני יעו"ש:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״צ (ב׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.