שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י״ט (ג׳)

והנה עוד צריך ביאור דהא בשעת שזינתה אנו מסופקים דלמא לא נתגרשה אז וא"כ היתה ברשות בעלה עדן וצריך לומר כיון דלפנינו היא גרושה א"כ עכשיו היא ברשות עצמה ונשתנה הרשות לא שייך לאוקמא ברשות בעלה דעכשיו בודאי נשתנה הרשות ולפ"ז הן הן דברי התוס' שכתבו דיש לאוקמא בחזקת גירושין דעכשיו גרושה לפנינו וא"כ אין מחזיקין מרשות לרשות וז"ב. ולפ"ז גם בזה אני אומר דלא שייך מחזיקין מרשות לרשות כיון דהשינוי הוא ברשות דא"א הוא רשות בעלה ועכשיו רשות יבם עלי' וגם הרשות של יבם אינו מבורר לאיזה יבם תתיבם ועכ"פ שינוי הרשות יש כאן ולא שייך לאחזוקי מרשות לרשות ובזה ספו תמו כל ראיות המהרי"ט דהא שם לא שייך שינוי רשות אבל כאן שייך שינוי רשות וז"ב. ובזה מיושב קושית התוספות שהקשו ביבמות שם דהכא מוקמינן בחזקת היתר לשוק ואילו גבי בהמה בחזקת איסור עומדת נשמע דמחזיקין מרשות לרשות ולפמ"ש אתי שפיר דשם לא נשתנה הרשות וכאן הוה שינוי רשות. אמנם אחר העיון נתישבתי דדברי התוס' ודברי המהרי"ט נכונים דע"כ לא אמרינן דאין מחזיקין מרשות לרשות רק במקום דרשות השני מבורר כמו התם בפרה או בהי' בה מומין דהרשות לוקח או הבעל מבורר אבל כאן הרשות של א"א בודאי נשתנה רק דהספק הוא על הרשות השני מי הוא אם רשות היבם או רשות עצמת ומותרת לשוק בכה"ג שוב מהראוי להחזיק מאיסור לאיסור ואף דנשתנה הרשות הא מכל מקום הספק ברשות אם היא לעצמה או להיבם ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב הקושיות של התוס' שבתחלה הקשו גרש ולבסוף כנס לא הוה בחזקת היתר וכתבו דמכל מקום מוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה ואח"כ הקשו מהך דמחזיקין מאיסור לאיסור ואין קישור לדברים ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת היה מקום לומר דאין מחזיקין מרשות לרשות וע"ז כתבו דהרי בגרש ואח"כ כנס דודאי היתה ברשותה קודם נישואין ואח"כ כשמת בעלה ודאי יותר מהראוי להחזיקה בחזקת רשות עצמה ואפ"ה מוקמינן בחזקת הערוה שלא נתגרשה וא"כ מכ"ש בזה דמהראוי להחזיק מאיסור לאיסור דלא נתברר הרשות אם שלה או של היבם ודו"ק: