שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ח (ב׳)

ובזה מיושב היטב מה דקשה לי לפמ"ש רש"י בשבת דף מ"ג גבי מבטל כלי מהכנו דחשוב כבונה כאלו מחברו בטיט וכמו שכתבו התוספות שם בשמו וקשה דא"כ בי"ט לשתרי דבבנין שייך מתוך ואינו אסור בבונה גמור רק מדרבנן וכאן דמחזי כבונה הו"ל גזירה לגזירה והרי בסי' תקנ"ג ס"ז קי"ל דאינו מותר רק לכפות כלי ומטעמא דר"י כמ"ש הב"י שם ובסי' ש"י. ולפמ"ש אתי שפיר דבונה אסור לדידן מה"ת דאין מגבן תולדה דבונה כלל. איברא דבאמת צריך להבין הך טעמא דמחזי כבונה והיינו דהוה כמי שמחברו בטיט דא"י לסלק משום דהוה מוקצה והא יכול להניח בכלי עוד איזה דבר וא"כ יוכל לטלטל הכלי ולא מקרי בסיס לדבר איסור בלבד ועיין בסי' רס"ו ס"ט ובמ"א ס"ק י"ד דלא מקרי בסיס כיון שלא הי' עליהן בין השמשות וגם כיון דלא נעשה בסיס רק לפי שעה ע"ש היטב ובסי' ש"ט וש"י וע"כ נראה לפענ"ד דגם כאן אין כוונת רש"י משום בונה ובאמת בדף קנ"ד פירש דמחזי כסותר וכמ"ש התוס' וגם בדף קכ"ח ע"ב כתב משום סותר ורק דק"ל הא בעינן מן התורה סותר ע"מ לבנות במקומו וכדאמרו בשבת דף ל"א ע"ב וכן קי"ל כמ"ש רבינו פ"י משבת הלכה ט"ו וא"כ ניהו דמחזי כסותר הכלי מכל מקום אינו בונה וע"ז חידש רש"י כיון לטלטלו להכלי בזה גופא הוה כסותר ע"מ לבנות וחייב משום סותר וא"כ אף דיוכל לטלטל אח"כ מ"מ הוה כסותר ע"מ לבנות באותה שעה כנלפענ"ד. ובזה נראה לפענ"ד הא דאמרו בדף מ"ג טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן והתוס' האריכו בזה ולבסוף הניחו בקושיא מ"ש מבכור. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הכוונה היא כיון דאם עבר ותקנו מתוקן א"כ הו"ל כיכול לנער האיסור ממנו ולא מקרי עי"ז מבטל כלי מהיכנו ועיין מג"א סי' רס"ה ס"ק ב' ודו"ק היטב. והנה אם נימא דביטול כלי מהיכנו הוא משום בונה ומותר בי"ט מטעם שרציתי לחדש דבונה מותר ביו"ט משום מתוך ורק מדרבנן אסור ובכה"ג הו"ל גזירה לגזירה הי' מקום ליישב קושית הצל"ח בביצה דף ח' במ"ש הרא"ש לענין כוי דאין שוחטין ביו"ט משום הכיסוי וכתב דאין לשחוט ביו"ט ולקבל הדם בכלי ולשמור עד הלילה משום דהו"ל כשוחט בכלים והקשה הצל"ח דל"ל לטעם הלז ת"ל דכיון דמקבל הדם בכלי והדם הוא מוקצה הו"ל כמבטל כלי מהיכנו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבי"ט לא שייך מבטל כלי מהיכנו אלא שכבר כתבתי דבסי' תקי"ג מבואר דאף ביו"ט שייך מבטל כלי מהיכנו וכמ"ש בטעמו דגם ביו"ט אסור לבנות ולפ"ז הדרא קושית הצל"ח לדוכתא. אך לפענ"ד נראה דשפיר צריך הרא"ש לטעם דאין שוחטין בכלים דאל"כ יקשה דהרי צריך ליתן עפר למטה וא"כ כל שנותן עפר מקודם ואח"כ הדם בעפר ע"כ מוכן היה וא"כ לא שייך מבטל כלי מהיכנו דכל הטעם הוא דהו"ל בסיס לאיסור וכל שנעשה בסיס גם להיתר שוב לא שייך בסיס ולא שייך מבטל כלי מהיכנו לכך אצטריך לטעם דאין שוחטין בכלים. ובזה מיושב היטב דברי הדרישה והש"ך בסי' כ"ח ס"ק יו"ד ביור"ד שהקשו על הרא"ש דעדיין קשה יתן עפר לתוך הכלי ויהיה מותר לשחוט בתוך הכלי וכתבו דאם יתן עפר שוב יאמרו דמותר חלבו. והקשה השעה"מ ריש פ"ג מיו"ט דא"כ למה הוצרך הרא"ש מטעם שאין שוחטין בתוך הכלי תיפוק לי' דכיון דצריך עפר למטה א"כ יאמרו שחלבו מותר וראיתי בצל"ח שם שכתב שטעות היא בידו דכוונת הרא"ש שישחוט לתוך הכלי ובלילה יקחנו משם ויתנהו בעפר. ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ מקשה דאם לא יהיה עפר שוב יהיה מבטל כלי מהיכנו וע"כ עם עפר וא"כ שוב לא שייך שוחט לתוך הכלי אבל לפמ"ש א"ש דהכי כוונת הדרישה דממנ"פ אם אינו מכוין בנתינת העפר בשביל צורך הכיסוי כגון שנותן רק עפר מעט או עפר שאינו ראוי לכיסוי וכדומה ורק לבטל שלא יהיה נראה כשוחט לתוך הכלי א"כ שוב מקרי מבטל כלי מהיכנו דכל הטעם דל"מ מבטל כלי מהכנו כשיש עפר הוא משום שנעשה בסיס לדבר היתר א"כ אחשבי' היתר יותר וזה דוקא כשצורך לו לאותו עפר שייך לומר שלא נעשה בסיס לאיסור כ"א לההיתר אבל כשא"צ לו לאותו עפר כלל א"כ אדרבא העפר נתבטל לגבי הדם שוב מקרי מבטל כלי מהכנו ואם באמת יתן העפר למטה שיהיה ראוי לכיסוי שוב יאמרו שחיה היא שהרי נתנו עפר לצורך כיסוי עד שאחשביה לעפר כ"כ שלא נקרא בסיס לאיסור בשביל זה ושוב יהיה מבטל כלי מהיכנו. ובזה מיושב היטב קושית השעה"מ על הפר"ח שמתיר בסימן י"א לשחוט חוץ לכלי ואח"כ יכניס הדם בתוך הכלי והקשה השעה"מ דלפ"ז למה לא עשה באופן זה ויכסה בלילה הדם שבכלי ולפמ"ש אתי שפיר דבכה"ג ודאי צריך שיתן עפר למטה לשם מצות כיסוי דכיון שהרבה דם כבר שפך החוץ אף דא"צ לכסות כל הדם עכ"פ המעט שנשאר צריך לכסות בעפר למטה ואז שוב יאמרו להתיר חלבו ודו"ק היטב כי חריף הוא ועיין בש"ע או"ח סימן רנ"ט ס"ו ביו"ט שחל להיות ע"ש אם מותר להטמין באבנים דהוה כמו בנין. ולפמ"ש התוס' הי' מהראוי להתיר דזה לא אפשר מעיו"ט ומחזי כחול לא שייך דצרכי שבת מותר לעשות ביו"ט וכדאמרו בפסחים דף מ"ו וא"כ לא שייך בכה"ג לאסור משום בנין ודו"ק. ועיין באו"ח סי' של"ח גבי כלי תחת הדלף מה שהקשה הב"י על הטור דהא בשבת דף מ"ג אוקמא בדלף הראוי דאל"כ הוה מבטל כלי מהכנו. ובאמת שלפמ"ש דבי"ט לא שייך מבטל כלי מהיכנו היה מדוקדק מה דנקיט ואין מניחין כלי תחת הדלף בשבת והיינו דביו"ט לא צריך שיהיה ראוי ולר' יצחק דאמר משום דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל יש לומר דקמ"ל רבותא דל"מ ביו"ט דודאי אסור מוקצה אלא אף בשבת מכל מקום אסור ודו"ק. ובמ"ש למעלה דהתוס' אזלי אליבא דר"א אבל לרבנן דמגבן אינו רק דרבנן אין מקום לדברי התוס' בשבת דף צ"ה בזה מיושב היטב מה דהקשה אותי החריף מוה' בנימן נ"י בהרב מ' חיים צבי נ"י אבד"ק יאניב בהא דפריך הש"ס בביצה דף ט' לימא רב דאמר כב"ש ומה קושיא דבאמת בבונה שייך מתוך ואינו אסור רק מדרבנן א"כ לב"ש דל"ל מתוך ואסור מן התורה שוב גזרו גם ברה"י אבל לב"ה דאית להו מתוך ואינו אסור רק מדרבנן לא שייך לגזר ברה"י דבאיסור דרבנן לא גזרו משום מראית עין. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לדידן דקי"ל כרבנן דר"א אין מקום כלל לקושית התוס' ולא שייך בבונה מתוך וז"ב. אמנם בגוף הקושיא לק"מ דלהטיח גגו אינו משום בונה לבד והרי שייך גביה משום גיבול ומשום ממרח וא"כ לא שייך מתוך וז"פ: