ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב פעם שנית הקושיות הנ"ל דלכך לא מוקי שם בקידש ע"י שליח דלא שייך מתיירא מעבירות שבידו די"ל דגם בהס"ד ידע הש"ס דלא יקח הוא משום לא יחלל רק דהוה סבר דגם חילול בלא קידושין ליכא משום לא יחלל רק ע"י קידושין האיסור הוא משום הבעילת וא"כ לא שייך שלד"ע דהא זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ועיקר האיסור דלא יקח הוא משום לא יחלל ורק דעכ"פ אסור בקידושין מן התורה דהא החילול א"א בלי קידושין ועכ"פ הקידושין הם סיוע להאיסור וע"ז משני כדרבה דאמר לעולם אינו חייב עד שיבעול מ"ט לא יקח משום לא יחלל מש"ה אינו לוקה עד שיבעול והיינו דבקידושין ליכא שום איסור ומה דתלוי בלא יקח הוא רק משום לא יחלל וכדאמרו בהדיא בקידושין דמודה רבא באלמנה לכה"ג דאם בעל ולא קידש ג"כ לוקה דהרי חילל וא"כ כל זמן שלא בעל לא עשה איסור כלל ולא שייך מתיירא מעבירות שבידו ומעתה מיושב היטב הקושיא שני' דשפיר משכחת לה ע"י שליח וא"ל דהשליחות בטל דיש לומר דבדרבנן עכ"פ השליחות לא בטל וגם בקידושין לא עשה איסור כלל ולא שייך כלל שיתבטל. ובאמת שצריך להבין דברי התוס' שכתבו דאי אין שליחות לא חלין הקידושין ואמאי לא יחולו הקידושין הא כיון דלענין גוף הקידושין לאו בר חיובא הוא אף אם קידש הכהן בעצמו מפני מה יתבטל השליחות דלא שייך דברי הרב ודברי התלמוד דהא אכתי לא עשה איסור כלל וצ"ל דהתוס' לשיטתיהו אזלי דעכ"פ מדרבנן יש איסור בקידושין שלא יבא לבעול וא"כ שוב אין שליחות לד"ע דהא עשה איסור מדרבנן במה שעי"ז יבא לידי בעילה. ולפ"ז שם דקאי אקרא שפיר משכחת לה ע"י שליח דעכ"פ מה"ת נעשה שליח ואינו עושה העבירה וא"ש דעכ"פ מדרבנן נתבטל השליחות דהא הקרא שפיר צריך למעט דהרי מן התורה ליכא עבירה ושפיר נעשה שליח דאף דהמתיירא מעבירות של דרבנן ג"כ אינו חוזר היינו משום דהתורה אמרה סתמא המתיירא מעבירות שבידו וכל שיש לו עבירות עכ"פ מתיירא מעבירות שבידו וכמ"ש המשנה למלך פ"ב מנערה דלכך שייך למעט מקרא של תורה עבירות של דבריהם דעכ"פ כל שמתיירא יהי' אף מאיסור דבריהם עכ"פ עבירה קרינן ביה אבל מכל מקום שפיר צריך קרא דלא לקחה דמה"ת לא הי' צריך לחזור ולא שייך שליח לדבר עבירה דבאמת בקידושין לבד ליכא איסור ודו"ק היטב כי נעים ונחמד הוא וחריף ועמוק ת"ל:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
