שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ה (ו׳)

והנה המקנה בקידושין דף מ"ג הביא ראיה לדברי התוס' בתירוצם השני דהיכא דאמרינן אין שליח לדבר עבירה השליחות בטל מהא דאמרו בסוטה דף מ"ג לימא דלא כריה"ג דאמר הירא מעבירות שבידו ומשני כדרבא דאמר דאינו חייב עד שיבעול מ"ט לא יקח משום דלא יחלל ע"ש וקשה דלוקמא בשעשה שליח דעבירה ליכא דאין שליח לדבר עבירה והקידושין הם קידושין ולכך איצטריך למעט מלא לקחה וע"כ דהקידושין בטלים ע"ש וכן הקשה בשעה"מ פ"ז ממעילה. ולפענ"ד היה נראה דבאמת צריך להבין איך ממעט מלא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרושה וחליצה לכה"ד הא באמת מקרי לקוחין כיון דקידושין תופסין בה ועיין בשבת דף ק"ג ליקוחין יש לך בה ופירש"י דקידושין תופסין בה הרי דקרי לקוחין. וגדולה מזו מצאתי בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' קט"ז שכתב דכל דכתיב אזהרה בלשון לקיחה כל שנתקדשה כבר קרי לקיחה ולכך בארסה כשהי' הדיוט ונתמנה להיות כה"ג דמותר לכנסה דקרינא בי' יקח אשה שכבר לקחה ואף דעיקר האיסור הוא על הבעילה מכל מקום כיון דעיקר אזהרה היא בלשון לקיחה והרי זה מקרי לקיחה ע"ש (ואא"ז הח"ץ ז"ל סי' קט"ז לא זכר דברי המהרי"ט האלו וכבר כתבתי בזה בתשובה אחרת) ולפ"ז כיון דכתיב לא לקחה וא"כ למה יהי' חוזר מעורכי המלחמה והא לקחה קרינא ביה דארש אשה ולא לקחה אך צריך לומר דלהס"ד דחייב בלא יקח לבד וא"צ בעילה א"כ לא לקחה משמע אף קידושין לבד ושפיר פריך וע"ז משני דמ"ט לא יקח משום לא יחלל אבל לא יקח לבד אינו כולל רק קידושין לבד. ולפ"ז אם נימא דמיירי שקדשה ע"י שליח א"כ יקשה איך קרי לי' ולא לקחה דהרי כל שארסה הרי לקחה דבקידושין לבד ג"כ ליקוחין קרינן ביה דבשלמא כשקדשה בעצמה כיון דעובר על לא יקח משום לא יחלל לא לקחה קרינן ביה דאף דקידושין תופסין מכל מקום עיקר האיסור דאלמנה לכה"ג בלא יקח תלה רחמנא וא"כ שפיר ממעט מלא לקחה אלמנה לכה"ג אבל ע"י שליח דאינו עובר אף למפרע בלא יקח דאין שליח לדבר עבירה שוב לא שייך למעט מלא לקחה דהא לקחה כבר. וז"ש מ"ט לא יקח משום לא יחלל מש"ה אינו לוקה עד שיבעול והך סיומא הוא אך למותר דעיקר התירוץ הוא דלא יקח הוא רק משום דלא יחלל וכל שלא בעל אינו לוקה ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הקושיא הוא כיון דע"כ להס"ד משום לא יקח בלבד הוא דעובר דאל"כ איך ממעט מלא לקחה והא אלמנה לכה"ג קרינן בי' ליקוחין וע"כ דבקידושין לבד עובר באלמנה לכה"ג ולא יקח כתיב ושפיר ממעט מלא לקחה דאלמנה לכ"ג לא שייך ביה לשון ליקוחין וא"כ כל שהוא עובר בלא יקח שוב הוה מתיירא מעבירות שבידו ואם מיירי ע"י שליח שוב לא שייך למעט מלא לקחה וע"ז משני דבאמת עיקר האיסור הוא משום הבעילה ומה דתלי בלא יקח הוא משום דעיקר אזהרה בלא יקח הוא משום לא יחלל ולכך אינו לוקה עד שיבעול אבל שפיר ממעט מלא לקחה דבאמת אלמנה לכה"ג ל"ש בי' לקוחין דהתורה אמרה לא יקח ועבירה מכל מקום ליכא דכל שלא בעל שוב ליכא עבירה עדן וז"ב ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב קושית המוצל מאש והשער המלך שם דלשיטת התוס' ביבמות דף מ"א דאיסורא דרבנן עכ"פ איכא בקידש ולא בעל שמא יבעלנה א"כ אכתי מתיירא מעבירות שבידו דלריה"ג אף בעבירה דרבנן חוזר והיא תימה רבה וזכורני שזה רבות בשנים שכתבתי תירוץ בזה ע"ד הפלפול. ולפמ"ש אתי שפיר דמשכחת לה ע"י שליח ואף בעבירה דרבנן אין שליח לדבר עבירה כמ"ש המהרי"ט והמשנה למלך פ"ב מרוצח ולא עשה איסור ושפיר קרינן ביה ולא לקחה דהתורה תלתה בלקוחין והשליחות לא בטל כתירוץ הראשון של התוס' בב"מ. והנה לכאורה הי' קשה לי מהא דאמרו בב"מ נ"מ לכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דלמ"ד דבבר חיובא תלוי מחייב שולחו ולמ"ד אי בעי עביד לא מחייב שולחו. וקשה לי היאך אפשר לחייב השליח הא אמר רבא בקידושין דאף לשמאי דס"ל יש שליח לדבר עבירה מודה באומר לו בעול את הערוה דפטור מ"ט זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן. ולפי"ז כיון דבתורה עיקר קרא דלא יקח משום לא יחלל הוא לרבא דאמר קידש ולא בעל אינו לוקה וא"כ עיקר האיסור דבקידושין משום בעולה וא"כ בכה"ג גם להיפך יש לומר דבזה כ"ע מודו דיש שליח לדבר עבירה ומחייב שולחו דהא מצד הקידושין ליכא איסור ורק משום הבעילה. ובזה פשיטא דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ומהראוי שיתחייב שולחו והיא קושיא נפלאה ובאמת שלזה נראה שכוונו תוס' שהקשו דמה נ"מ בין הטעמים הא קידש ולא בעל אינו לוקה ותמה המוצל מאש דניהו דאינו לוקה אבל איסורא מיהא איכא ועיין בשעה"מ שהאריך להוכיח דהתוס' ס"ל דאיסורא איכא וא"כ למה לא שייך שליח לדבר עבירה ולפמ"ש אתי שפיר דהכי קא קשיא להו כיון דעיקר איסור הוא משום הבעילה א"כ ניהו דהתורה אסרה גם הקידושין היינו שלא יבא לידי בעילה אבל עכ"פ בזה לא שייך שליח לדבר עבירה דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וכמו לב"ש דאמרינן שליח לדבר עבירה אפ"ה מתחייב שלוחו בזה ולא משלחו וה"ה להיפך וע"ז תירצו דאחר שבעל לוקה משום הקידושין וא"כ יש בקידושין לאו מיוחד או דהשליחות בטל והיינו דלענין זה ודאי אין שליח לדבר עבירה כמ"ש הנוב"י דאף לשמאי דס"ל יש שליח לדבר עבירה היינו בדבר שאי אפשר לבטל המעשה שכבר עשה אבל במקום שאפשר לבטל המעשה ודאי לא שייך שלד"ע וז"ב: