והנה במ"ש למעלה דהו"ל מגו להוציא יש ליישב דברי רבינו פ"ז מערכין הי"ז שכתב המקדיש כל נכסיו ואח"כ גרש את אשתו אינה גובית הכתובה עד שידירנה הנאה שמא קנוניא עשו על ההקדש ואין אומרים אילו רצה הי' אומר בטעות הקדשתי וישאל על הקדשו לחכם ויתיר לו וכתב הרב בעל מחנה אפרים הלכות צדקה סימן ה' דה"ט דרבינו דכיון דצריך פתח חרטה שמא לא מצא פתח ואינו מובן דסוף סוף יש לו מיגו דאי בעי הי' משקר ואמר שמצא פתח ועיין מהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות דף ס"ב בספרו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הו"ל מגו להוציא מיד ההקדש רק דאם הי' יכול להתחרט לא שייך מגו להוציא מן ההקדש דכל דישאל על הקדש לא יהי' הקדש כלל וכל שבידו לשאול הו"ל כאילו שאל כבר ושוב לא מקרי מגו להוציא מן ההקדש דאינו הקדש כלל לזה כתב רבינו דבאמת צריך להיות לו פתח חרטה ושוב הו"ל מגו להוציא דמה דישקר ואמר שמצא פתח הו"ל מיגו להוציא מן ההקדש ואין בידו לשאל דשמא אין לו פתח וז"ב. איברא דע"כ לא אמרינן מגו להוציא רק היכא שכעת בא להוציא אבל שם לכאורה אם נימא דאין הקדש מפקיע מידי שעבוד בקדושת דמים שוב אינו מוציא כלל כעת ורק דחיישינן שמא קנוניא עשה על ההקדש וכל שיש לו מיגו ואמרינן דעושה באמת שגרשה שוב אינו מוציא מיד ההקדש. אמנם זה אינו דרבינו לשיטתו דס"ל גם קדושת דמים מפקיע מידי שעבוד וכמ"ש בהלכה י"ד שם וא"כ שוב שפיר הו"ל מגו להוציא וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ג (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.