שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ג (ג׳)

ובזה יש לומר הא דמשני הש"ס דאידי ואידי דנקיט שטרא ול"ק הא דמקיים הא דלא מקיים אמר תנו קיימי' לשטרי' לא אמר תנו לא קיימי' לשטריה והקשו בתוס' ד"ה הא דלא מקיים וז"ל וא"ת דכי היכא דאי לא מקיים אמרינן שהוא מזוייף והאב אומר שלא להשביע את בני' בהא נמי נימא שלא להשביע את בניו ופרוע הוא ומדברי האב אין ראיה יע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשוב יקשה קושית הרשב"ם דמשום דמצוה לקיים דברי המת שייך וכאן כל שקיים לשטר שוב הי' להם לערער אם פרוע הוא ומדלא ערערו קיימו וקבלו עליהם וא"כ גובה משום מצוה לקיים דברי המת דבשלמא כשאינו מקויים א"כ לא אכפת להו כלל כיון דאינו שטר כלל וטענינן להו מזוייף וא"כ שוב מלוה ע"פ אינה גובה מן היורשים משא"כ כשיש שטר והא קיימו דלא טענינן מזויף שוב שייך משום מצוה לקיים דברי המת ומיהו לפ"מ שמבואר בסי' רנ"ה ס"ה דאם טענו יתומים שחזר נפרע אח"כ נמי נאמנים אף בדאמר תנו ודעת הש"ך שם ס"ק י"ט בשם הג"א דאף דלא טענו אנן טענינן להו שמא פרע א"כ קושית התוס' שפיר דלא שייך כאן מצוה לקיים דברי המת דלא אכפת להו דיכלו לטעון שפרע ואף אנן טענינן להו כן וצ"ע בזה. עוד יש לומר בישוב קושית הת"ח השני' דלכך שייך כאן מצוה לקיים דברי המת אף שלא השליש דהנה ה"ה כתב פר"ב ממכירה הט"ז שבמתנת שכ"מ אעפ"י שאין הנודר קיים מצוה לקיים דברי המת כמו שהוא מחוייב אם היה קיים וביאור הדברים דאף דגם שם לא השליש דבר דמיירי בדבר שלא בא לעולם ורק כיון דהוא הי' מחוייב בשביל נדר אף דאין היורשים מחוייבין בשביל נדרו מכל מקום שייך בזה משום מצוה לקיים דברי המת דלא גרע חיובו מחמת נדרו כאילו השליש ועיין בקצה"ח סי' רי"ב ס"ק שביאר כן. ולפ"ז כאן דהוא אמר מנה לפלוני בידי וא"כ הוא בעצמו הי' מחוייב אף דהיורשים אינן חייבים מכל מקום הוה כהושלש ושייך מצוה לקיים דברי המת וזה נכון מאוד. ובזה יש ליישב גם קושית הת"ח הראשונה הנ"ל דהכי פריך כיון דבאמת יש לומר שלא להשביע אמר ונמצא שלא נתחייב כלל ורק במה שאמר תנו נתחייב והיינו דכל שאמר להם ליתן אמרינן דחייבם ליתן באמת ולא רצה להשביעם וחייבים משום מצוה לקיים דברי המת וכאן שאין מלוה ע"פ נגבית מן היורשין א"כ לא נתחייבו כלל דמשום מצוה לקיים דברי המת לא שייך רק לאחר מותו דהוא לא חייב עצמו כלל רק במה שאמר שיתנו הם וכיון שבזה לא נתחייבו שוב לא שייך מצוה לקיים דברי המת ודו"ק היטב כי הוא חריף מאד: