שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ו׳)

והנה בשנת תרט"ו למדתי עם תלמודי אהע"ז הלכות קידושין ואור ליום ב' לך למדתי סימן כ"ח ארשום בקצרה מה שחדשתי שם. והנה החושן משפט ס"ק ט"ז הביא בשם הב"ח דבשאלה דחייב באונסין כל שנשתייר פרוטה הו"ל כמלוה ופרוטה. ובראשית ההשקפה תמהתי דכל הטעם דמלוה ופרוטה דעתה אפרוטה משום דזה הפרוטה בעין וכמ"ש רש"י בסנהדרין דף י"ט וברשב"א תשובה אלף רל"ג שבבאתי למעלה והרי כאן דלהרא"ש דעתה על כל מה ששאלה ומה מועיל מה שחייבת באחריות. ועיינתי בט"ז שמביא הב"ש ס"ק י"ז שהרגיש בזה אף שלא ביאר כ"כ. ולפענ"ד נראה דסברת הב"ח הוא דבאמת כיון שגם היא לא ידעה אם נאבד או לא א"כ גם היא נכנסה בכלל הספק שמא נגנב ולכך בפקדון דהי' בטוחה וא"כ אין לה שום ריוח דאינה חייבת באחריות לכך אמרינן דודאי לא נכנסה בספק זה ודעתה הי' שאם נאבד לא תתקדש דמה הנאה מגיע לה אבל בשאלה דמגיע לה הנאה אף כשנאבד דפטורה דעתה הי' שתתקדש בגוף החפץ במה שפטורה מלשלם ובמה שנשאר בעין אבל זה דחוק: אמנם העיקר נראה דהרי במלוה דאחרים מקודשת כיון דמגיע לה הנאה חדשה א"כ בשאלה דנתחייב לשלם א"כ מגיע לה הנאה מחודשת וא"כ בין אם נימא דמשעת שמירה נתחייבה לכשיאבד או בשעת דאירע האונס עכ"פ הנאה מחודשת אית לה וניהו דאינו רק מסלק הנזק מכל מקום כל שנשתייר פרוטה ודאי מקודשת כנלפענ"ד: