שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״ב (ג׳)

שוב מצאתי בקהלת יעקב בליקוטיו על קידושין שרצה להעמיס בדברי הב"ש דכוונתו דלכך לא מועיל מחילה דלא יכול למחול כל שלא נתחייב ובמחכ"ת דבריו תמוהין דא"כ למה כרכרו התוס' מכח דא"י לתבעו בדין ת"ל דל"ש מחילה וע"כ דאין כוונת התוס' והב"ש כן דבאמת הו"ל מלוה שלא הגיע הזמן פרעון דכבר נתחייב ותדע דאם נימא כדברי הקצה"ח לא יוכל הבעה"ב לגבות כלל השכירות בתוך זמן השכירות דלא נתחייב לו כלל ואין עליו שום חיוב כלל בתוך הזמן וזה לא שמענו וע"כ דהחיוב כבר נתחייב וכמ"ש. והנה הך דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לא נזכר מבואר בש"ע זולת בחו"מ סי' קכ"ו הנ"ל סי"ח מבואר בהדיא דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ומקור הדבר הוא בב"מ דף ס"ה וע"ג ובערכין דף י"ח (והגאון מהרי"פ ז"ל הרשים בב"מ דף ס"ה שם קידושין דף מ"ח ס"ג ובמחכ"ת כיון להא דפליגי אי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולדבריו הי' לו לציין גם ב"ק צ"ט וע"ז דף י"ט. אבל באמת אין ענינו לכאן דכבר כתבו התוס' בקידושין דף מ"ח ובב"ק שם דאף למ"ד דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מודה דאינה משתלמת אלא לבסוף) ולא רשם בעל עין משפט מקורו אבל הדין דין אמת כמבואר בחו"מ סי' שי"ז ס"א ועיין בסמ"ע שם וביו"ד סי' קע"ו סעיף וא"ו ובש"ך שם ס"ק ז' ודו"ק. והנה מצאתי בקונטרס הספיקות לאחי הקצה"ח ז"ל סי' שכתב לחלק דע"כ לא נחלקו אי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף או לא רק בשכירות פועל אבל בשכירות קרקעות ומטלטלין מיד שנגמר השכירות וקנהו השוכר באיזה מהקנינים מיד נתחייב בשכירות ע"ש. והנה לדבריו הן נסתר מחמתו כל הראיות שהבאתי מתוס' כתובות גבי עמלי דבתי ומב"ב דשם מיירי בשכירות חפץ אבל באמת מכל הפוסקים לא נראה כן וכבר בא אחיו בא"מ סי' כ"ח ודחה דבריו משו"ת הרא"ש שהובא בסימן קכ"ו סי"ח הנ"ל שמדמה בהדיא שכירות חפץ לשכירות פועל וא"כ נדחה דברי הקצה"ח ומדויל ידו משתלם וגם ראיתי בא"מ שם שכתב על דברי הב"ש שהעמיס בתוס' דכוונתם על הנאת מחילה והוא כתב דכוונת התוס' למה דמוקי לה הש"ס דר"מ סובר דבמלוה מקודשת וכעין זה ראיתי בהפלאה בקידושין שם וכבר כתבתי כן בשם השעה"מ אבל אני תמה דאיך אפשר שתוס' ציינו בסברת הס"ד ויהי' דבריהם סובבים על מה שאמרו אח"כ וע"כ מחוורתא כמ"ש הב"ש וכפמ"ש בביאור כוונת הב"ש. וכעת נ"ל עוד ראיה דאי אפשר לומר בכוונת הב"ש דלכך א"י למחול משום דלא התחיל הלואה כלל וא"י למחול דבר שלבל"ע דא"כ מה יענה לר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלבל"ע מכ"ש שיכול למחול ואמאי אינה מקודשת וע"כ דאין כן כוונתם ודו"ק והרבה יש לי להאריך בדברי הא"מ שם ובמ"ש בהפלאה אך מה כחי כי אהי' עומד לריב עם כל אחד מהאחרונים והנראה לפענ"ד כתבתי ולכאורה היה נ"ל עוד ראיה דלא כקצה"ח מהא דאמרו דפליגי בהוסיף לה נופך משלו אם דעתו אמלוה או אפרוטה וקשה לפמ"ש הרשב"א במקדש בעיר ובמה שבתוכ' דלכאורה הוה מחובר ותלוש וכתוב דלא דמי למלוה ופרוטה דלמ"ד דעתה אפרוטה מקודשת דשם הפרוטה בעין והמלוה אינה בעין אבל במחובר ותלוש ששתיהן בעין למה יהי' דעתו על תלוש ולא על מחובר ע"ש. ולפ"ז גם כאן כיון דגם למ"ד ישנו שכירות מתחלה ועד סוף אין כאן הלואה קודם שמחזיר רק בשעה שמחזיר נעשה ההלואה למפרע א"כ המלוה והפרוטה שתיהם גם יחד בעין אך זה אינו דהא שם קיימינן למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי א"כ המלוה כבר חלף הלך לו ואינו בעין וז"ב: