שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״א (ו׳)

והנה הרב החריף מוה' יצחק שמעלקיש נ"י אמר לי שנת תרי"ד במ"ש המ"א סי' תצ"ח על דברי הד"מ דבעגל שנולד ביו"ט ליכא חזקת היתר והמג"א תמה דלמה ליכא חזקת היתר וע"ז אמר כיון דהושיט ידו למעי בהמה היא בעיא דר' הושעיא וא"כ אותן סימנים של העגל אם הי' רצה לשחוט אתמול לא הי' יכול רק ע"י שחיטת אמו אבל היום שנולד ורוצה להתירו ע"י אותן סימנים של העגל זה מקרי חזקת איסור ולא דבר נכונה דזה לא מקרי חזקה איסור דרק דשא אחידא באפי' ול"מ להלבוש דמטעם חלדה היא א"כ אינו איסור בעצם ואף להט"ז דנחלק עליו מכל מקום אם היה רוצה להרוג הבהמה אתמול היה יכול לשחוט הולד תמול בסימנים וא"כ לא מקרי חזקת איסור ועיין בתוס' חולין דף י"א שכתבו דהבהמה יש לה חזקת היתר דבמעי אמה לא היתה בכורה ומזה רצה הגאון מהר"י אשכנזי להוליד לענין חלב דלא מקרי חזקת איסור דבמעי אמו שרי ונחלק עליו בשעה"מ פ"ט מט"מ ע"ש ומכ"ש כאן להיפך עכ"פ בידו היו להוציא הולד מהבהמה ולשוחטה ודו"ק. והנה בשנת תרט"ז למדנו בחולין דף נ"א דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים ופריך הש"ס ומשני שאם נולד הוא ומומו עמו שהוא מן המוכן וכ"ת בשיצא דרך דופן והא לא קדיש בבכורה והקשה אחד מהתלמידים ושמו יעקב מענקיש נ"י דלמא מיירי שיצא ראשו מקודם והחזירו דהוה כילוד ואח"כ יצא דרך דופן ושייך בכורה ומ"מ אין בו משום ריסוק אברים דהא לא יצא רק ראשו דרך ביה"ר. והשבתי דזה אינו דמלבד דאין זה מוכרח דכל שהחזיר אח"כ ויצא דרך דופן שוב לא נתקדש ומה דאמרו דיצא ראשו היינו שנחשב לידה מיציאת הראש אף שכבר החזיר וכבר נתקדש בבכורה או שהו"ל כילוד שאינו ניתר בשחיטת אמו אבל אם יצא אח"כ דרך דופן שוב לא נתקדש בבכורה ועיין חולין ס"ט ע"ב ובש"ע סימן שי"ט אף גם דאפשר דביציאת ראש בלבד נתרסקו אבריו אף שהי' מונח כולו בבהמה. וגם השיב ש"ב החריף מוה' אברהם לבוב נ"י דהא אם נימא מוקצה לחצי שבת שוב הו"ל מוקצה דהא בשעה שהתחיל ראשו לצאת דרך בה"ר הי' אסור משום ריסוק אברים ושוב אף שלא יצא אח"כ עכ"פ נתקצה עכ"ד. ואף שיש לומר דר"ש ס"ל אין מוקצה מחמת איסור רק גרוגרות וצמוקים בלבד ושם אליבא דר"ש קאי דפוטר ביוצא דופן מכל מקום בלא"ה אתי שפיר דהרי בביצה כ"ו מקשה שם דאם נימא מוקצה לחצי שבת למה הוה מן המוכן ומשני דיתבי דייני אפומא דבירא והרי כל שהולידה דרך בהר"ח הי' אסור ועכ"פ לא ישבו דייני התם ושוב הו"ל מוקצה ודו"ק: