שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קפ״א (ג׳)

והנה בהא דאמרו בביצה דף ל"ד ע"א מהו לשחטה בי"ט מי מחזיקין ריעותא או לא ופירש"י בשלמא שאר בהמה אף דמחמרינן לבדוק אבל מכל מקום אזלינן בתר רוב שהם כשרות. ובאמת צריך ביאור דא"כ אמאי לא ניזיל כאן בתר רוב ולפמ"ש יש לומר דכאן לענין לשחטו ביו"ט מחזיקין מאיסור לאיסור דאכתי בחזקת אבמה"ח עומדת ולכך חיישינן. אך זה אינו דא"כ בכל בהמות נמי לענין לשחטו יש כאן עדן החזקת איסור של אבמ"ה ונחזיק מאיסור לאיסור וצריך לומר דכאן דכיון דאתחזיק ריעותא תרי יצא מכלל הרוב דרוב בהמות לא נדרסות ונרצצות ובכה"ג ל"מ רובא וכמ"ש התב"ש בסי' כ"ט לענין מים בראש הביאתיו לעיל. אך גם זה אינו דדברי התב"ש לא שייך רק היכא שהריעותא בא משנולד דאז יצא מכלל רוב בהמות אבל במה שקרה לה אח"כ הרוב במקומו כשר הי'. והעיקר נראה לי בזה דבאמת צריך להבין מ"ש רש"י דבשאר בהמות אזלינן בתר רוב והא הוה דבר שיל"מ דנוכל לשחטה אח"כ ובדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רוב וכמ"ש הר"ן והבאתי לעיל דברי הפליתי בשם הר"ן וכמ"ש מהר"י בן חביב בסי' תצ"א אך נראה דהנה בשו"ת צמח צדק נסתפק בביצת ספק טריפה שנולד בי"ט אם שייך לגבי איסור יו"ט דבר שיל"מ והיינו משום דאף דמותר אחר יו"ט משום איסור יו"ט מכל מקום לא הותר לגמרי דאכתי ישאר איסור טריפה עליו ול"ש לומר דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דלא ניתר לגמרי והרב השואל רצה להוכיח דבכה"ג לא מקרי דבר שיל"מ ואף לפמ"ש הצ"צ שם דמ"מ לענין איסור יו"ט הוה דבר שיש לו מתירין היינו שם באיסורים נפרדים אבל כאן נראה לי ברור דלא שייך דבר שיל"מ דכל עיקר החשש ביו"ט שלא לשחטו הוא משום חשש שמא נטרפה א"כ שפיר אמרינן דמותר משום הרוב כשרות הם ולא שייך כאן לומר דאחר יו"ט יהי' מותר ועד שתאכלנו באיסור דזה אינו דאותו הרוב שיתירנו אחר יו"ט משום דכשרות הן אותו הרוב יתירנו היום ואם תחוש היום שמא מהמיעוט דטריפות הם אף אחר יו"ט יהי' אסור וא"כ בכה"ג גם הצ"ץ מודה דאזלינן בתר רוב ולא שייך כאן דבר שיל"מ וז"ב כשמש. ולפ"ז שפיר אבעיא לי' בכה"ג דאתחזיק ריעותא שפיר מחמרינן שלא לשחטו ביו"ט דאתרע לה רובא דעכ"פ יש ריעותא וא"כ שפיר יש ריעותא ביו"ט והוה דבר שיל"מ דיכול לשחטה אחר יו"ט ול"ש כאן לומר דגם אחר יו"ט תאסור דזה אינו דשם באמת לא ניזיל בתר רוב ונבדקנו דהרי אתרע לה רובא אבל איך נשחטה ביו"ט וניזיל בתר הרוב והרוב אתרע לה וז"ב. ואם חומה היא מיושב היטב מה דהקשה הצל"ח וכבר קדמו בשאגת ארי' סי' ס"ו להקשות בהא דמוקי בחולין בהפריס על גבי קרקע וקשה אכתי הא גם בננערה צריכה בדיקה ואיך ישחטנה בי"ט. ולפמ"ש יש ליישב דהרי הבאתי לעיל דברי הר"ן שכהב בחשש דבה"ר משום ריסוק איברים אינו רק מיעוט למאן דלא ס"ל דר"נ ולפ"ז כיון דהרוב לא אתרע שוב מותר לשוחטו ביו"ט דלא אתרע הרוב ולא שייך דבר שיל"מ דגם אחר יו"ט ע"כ צריך להלך אחר הרוב וא"כ גם ביו"ט מותר משום הרוב ולא שייך לומר דהרוב אתרע דהרוב לא איתרע כלל ולא חיישינן למיעוט שלא לשחטו בשביל זה דמוקמינן ארוב שלא נתרסקו בבה"ר משא"כ כאן דאתרע לה רובא ובכה"ג הוה דבר שיל"מ. ובזה מיושב היטב מה שהקשה השאגת ארי' שם בהא דאמרו בביצה דף כ"ה לא ממקום שטובחת אכילתה והיינו לעולם דלא כר"ה ואסורה אף לאחר שחיטה ולא יצא מחזקת איסור וצריך בדיקה וקשה א"כ איך שחטינן ביו"ט. ולפמ"ש אתי שפיר דשם דבכל בהמות יש חשש זה ולא אתרע הרוב כלל א"כ פשיטא דכמו דאזלינן בתר הרוב לענין טריפות כמו כן גם לענין יו"ט מועיל הרוב. ובזה מיושב גם מה שהקשו הפ"י והצל"ח והשאג"א שם מהא דבהמה מסוכנת דמותר לשחטה אף שצריכה בדיקה אם תפרכס. ולפמ"ש אתי שפיר דשם מיירי במסוכנת מחמת חולי ובזה לא אתרע הרוב דבהמות דכל בהמות יוכלו לחלות ולמות וא"כ בכה"ג אזלינן בתר רובא גם לענין יו"ט. ובלא"ה לא שייך שם דבר שיל"מ דיאכלנו למחר דאין המתיר עתיד לבא בודאי והרי הוא מסוכנת וירא שמא תמות וא"כ איך ימתין עד לאחר יו"ט דלמא תמות תיכף מחמת שהיא מסוכנת למות ולכך לא שייך שם דבר שיש לו מתירין ואזלינן בתר רובא וע"ז פשטינן דאף בכה"ג אזלינן בתר רובא דל"מ אתרע רובא בזה ולא חיישינן שמא ימצא טריפה ומפני שצריך לחסמן תנן ולא מפני שצריך בדיקה וא"כ לא שייך כאן דבר שיש לו מתירין דע"כ גם אח"כ מותרת משום הרוב ואם תחוש למיעוט תהי' טריפה אח"כ ובכה"ג ודאי אזלינן בתר רוב וכמ"ש דגם הצ"ץ מודה בזה. ובזה מיושב היטב מה שהביא בשו"ת חות יאיר בשם הגאון בעל עבוה"ג שהקשה דדברי הש"ע סתרי אהדדי דבסי' תצ"ח פסק דלא מחזיקין ריעותא ומותר לשחטה ביו"ט אף דצריך בדיקה ואילו בי"ד סי' רמ"ו פסק דאדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת והוא מהמרדכי ולמדו מהא דאמר כאן מפני שצריך לבדקו וה"ה בזה חיישינן שמא לא למד היטב ויקלקל ביו"ט ושבת המילה והיא קושיא גדולה ולפמ"ש א"ש דשם שפיר חיישינן והוה דבר שיש לו מתירין דעד שתעשה באיסור תעשה בהיתר ויתחיל אחר יו"ט והילד הלז ימול ע"י בקי שכבר מל ול"ש לומר דאח"כ ג"כ צריך לסמוך על הרוב דאח"כ ל"ש רוב דאח"כ הוא רואה ואחרים עומדין ע"ג וגם אם יקלקל יתקנו אחרים וז"ב ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה דהנה בהא דאבעיא לי' מהו לשחטה ביו"ט נתקשה הצל"ח דלמה נחוש לזה הא מן התורה אין חשש כלל דמתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ולשיטת רש"י אף בא"צ כלל מותר ולשיטת התוס' עכ"פ צורך קצת סגי וצורך קצת בודאי איכא שמא יהי' כשרה ויאכל וא"כ אינו רק חשש דרבנן ובדרבנן ל"ח כדאמר גבי מטלת שאין חוששין שמא תקרע משום דקורע ע"מ לתפור הוא דמחייב אף דאסור מדרבנן אף באינו ע"מ לתפור אפ"ה שרי וה"ה בזה. ולכאורה קושיא גדולה היא אבל אחר העיון ל"ק כלל דהרי כל ענין דאמרינן מתוך כתב המג"ש בביצה דף י"ב ואחריו הפ"י מלא דבריו דהוא מדכתיב אשר יעשה לכל נפש ומשמע מפשטו דקרא דכל שהוא ענין שעשוי לכל נפש הוא יעשה לכם והותרו לגמרי ולפ"ז הרי אמרו בכתובות דף ז' ע"א דיהא מותר לעשות מוגמר בי"ט וא"ל עליך אמר קרא אך אשר יעשה לכל נפש דבר השוה לכל נפש. ולפ"ז זה ודאי דבהמות טמאות לא הותר לשחטן בי"ט אף דשייך מתוך משום דאינו שוה לכל נפש ומעתה כל דאתחזיק ריעותא נמצא אם הי' טריפה אינו שוה לכל נפש ואסור לשוחטו ביו"ט א"כ שפיר מבעיא לי' אם שחטינן ביו"ט דאינו שוה לכל נפש ודוקא דבר שראוי בעצמותו לאוכל נפש רק דהוא שחטו באופן שאינו ראוי כגון ששחט עולה דמצד עצמות הדבר שוה לכל נפש וא"כ שייך לומר שהותרה ביו"ט מתוך שהותר לצורך אוכל נפש אבל כאן גוף הדבר בעצם אם היא טריפה אינו שוה לכל נפש וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב מ"ש רש"י דכל הבהמות אף שצריך בדיקה מותר לשחוט משום דהרוב מעיד שהן כשרות והקשיתי לעיל דהא בדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רוב ולפמ"ש אתי שפיר דאם הרוב מעיד שכשרות א"כ הוה אוכל נפש א"כ שייך מתוך שהותר השחיטה לצורך דא"ל דאם היא טריפה שוב לא הוה שוה לכל נפש דזה אינו דטריפה בודאי שוב לא יהיה דהרוב מעיד כן וא"ל דהו"ל דבר שיל"מ דזה שייך לענין יו"ט דעד שתאכלנו באיסור קצת תאכלנו בהיתר ברור. אבל עכ"פ אוכל נפש בודאי מקרי דהא אמרת שהיא דבר שיש לו מתירין לאחר יו"ט א"כ ע"כ אתה מחזיק שהוא אוכל נפש בעצמותו וז"ב מאד. ויתכן יותר דבאמת בצ"ץ סי' ס"ט הקשה בשם חתנו הגאון בעל עבודת הגרשוני דבביצת ספק טריפה לא שייך כלל דבר שיל"מ דממנ"פ מותר דאם יתברר אח"כ שהיא כשרה שוב גם כעת מותר וכתב הצ"ץ דמכל מקום כעת כל שהוא ספק אסור לאכול ועושה איסור אף שבאמת הוא מותר ע"ש. ולפ"ז גם כאן קשה ממנ"פ הא אם נימא דהוא יש לו מתירין גם כעת הוא מותר וצ"ל כמ"ש הצ"ץ דכעת אסור עכ"פ מספק ולפי"ז זהו מצד איסור יו"ט אבל אוכל נפש הוא בודאי ומותר. ומעתה זהו בשאר בהמות אבל בבהמה דאתרע בה החזקה שוב ל"ש לומר דהוא אוכל נפש דדלמא אינו אוכל נפש וז"ב כשמש. ובזה מיושב כל הקושיות הנ"ל דשפיר מוקי בהפריס ע"ג קרקע וא"ל דא"כ היאך שוחטין ביו"ט דעכ"פ יש ריעותא דז"א כיון דהרוב מעיד שהיא כשרה שוב לא שייך לומר דאינו אוכל נפש דהא הרוב מעיד דהוא אוכל נפש וכמ"ש דלא שייך דשיל"מ בזה משא"כ כאן. ובזה מיושב הא דאמרו ולא ממקום שטובחת אכילתה והיינו דלא כר"ה ולפ"ז שוב אתחזיק בה ריעותא. ולפמ"ש אתי שפיר דשם עכ"פ אוכל נפש בודאי מקרי דעפ"י הרוב בודאי יהי' אוכל נפש וא"כ הרי הותר לשחוט בהמה ומקרי אוכל נפש וא"כ למה נחמיר ביו"ט יותר מבחול כל דע"כ צ"ל דמקרי אוכל נפש ודו"ק: