שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״פ (ב׳)

והנה בשנת תרי"ג נשאלתי מאחד מפה לבוב שבא לו ידיעה שאשתו תקיף לה עלמא בטריסקאוויטץ סמוך לדראהביטש ונשאלתי אם מותר לנסוע שמה. והשבתי דנראה לפענ"ד דמותר דהרי מבואר בש"ע או"ח סי' ש"י ס"ט והוא מהג"א פ"ק דב"ב ובהגמ' פ"ב דהלכות אישות בחולה שתקיף לי' עלמא ומבקש שישלחו אחר אוהבי' דמותר לשלח רץ בשבת כדי שלא תטרוף דעתו ואף דשם אינו רק אמירה לעכו"ם שבות וכאן הישראל יסע בשבת מכל מקום הא רכיבה בשבת ג"כ אינו רק שבות ועיין מג"א סי' רס"ו ס"ק ז' וסי' ש"ה סעיף י"ח בהג"ה ועיין בחו"מ סי' רנ"ד דקונין משכ"מ בשבת אף שא"צ כדי שלא תטרוף דעתו עליו והוא מריש הזורק ובב"ב דף קנ"ד ע"ב. ובפרט שהוא בכפר או בעיר שאין לה מכיר שמה דבודאי תהנה אם יבא בעלה וא"כ ספק פיקוח נפש דוחה שבת ואף דהתוס' ריש פרק הזורק כתבו דאין מתירין שאר השבות רק הקניה בשבת מכל מקום נראה לפענ"ד דכל שהוא לצורך החולה מתירין כל שבות וע"כ התרתי ונתתי כתב בידו כדי שלא יהיה חילול השם ומכל מקום בעת רוכבו צויתי לו שלא ילבש בדרך שיכירו בו שהוא יהודי כדי שלא יהי' חילול השם דאטו יראה לכל ההיתר כנלפענ"ד. ואם תרצה לדעת כמה גדול כח שכיב מרע שחשו שלא תטרף דעתו עליו בא וראה מ"ש הרא"ש וכן קי"ל בסימן שכ"ח שהתירו לשחוט לחולה שיש בו סכנה אף שיש נבילה מוכן שמא יקוץ החולה ויסתכן כמ"ש הרא"ש וא"כ חזינן שהתירו בשביל צער החולה מכ"ש להתיר שבות בשביל צער החולה ואף ששם יש לחוש שיסתכן גם כאן יש לחוש כן כנלפענ"ד: