שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״ז (ג׳)

והנה במ"ש למעלה בדבר הפ"י דהו"ל שליח לדבר עבירה כעת נתיישבתי דיש ליישב בזה דברי הרשב"א דהביא ראיה משמור לי פירות שבתחומך דמותר לומר לחבירו לעשות לו מלאכה והקשיתי בזה דאכתי אסור משום שליחות והנראה לי בזה כעת דהנה ענין שביתת שבת אף דהתורה הקפידה שלא יעשו זאת בשבת ונימא דלא כסברת הבית מאיר וגוף המלאכה בעצמותה היא תועבה מכ"מ כאן דעדיין אין כאן קרושת שבת רק שזה קיבל עליו וא"כ לא שייך שליחות דמכל מקום גופו שובת וא"ל דכאן גוף המלאכה היא תועבה דזה אינו דהא עדן חול הוא רק שזה קיבל עליו שבת וא"כ כל שחבירו מותר לא שייך ענין שליחות. ובזה מיושב היטב ראיית הרשב"א מהך דשמור לי פירות שבתחומך. ולכאורה אין כאן ראיה לפמ"ש הרמב"ם דכאן אין כאן ריוח מלאכה ולא שייך ממצוא חפצך וגוף השביתה אין בו דהא אינו רק שומר פירות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך ביאור דמכל מקום הא מוציא חפיציו דע"י ששומר פירות חבירו חבירו שומר פירותיו. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הסברא הוא כיון דזה אינו עושה איסור בעצם המלאכה רק ממצוא חפציך שייך בזה לא שייך שליחות דגופו שובת והשמירה לא נחשב מלאכה ולכך מותר לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך ואני אשמור לך פירות שבתחומי ולא שייך משום שליחות וה"ה בזה דלא שייך שליחות כל שבעצם אין כאן שליחות. ובזה מיושב היטב מ"ש הר"ן דש"ה דאם יש בורגנין הוא עצמו שומר ותמה הט"ז בסי' שס"ג ס"ק ב' דהא שמואל חידש זאת טעמא דבורגנין ולכך מותר לומר לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין אבל במשנה ע"כ אין הטעם משום בורגנין והאריך בזה ולפמ"ש א"ש דעיקר כוונת הר"ן דניהו דההיתר במשנה אינו משום בורגנין אבל מכל מקום אין ראיית הרשב"א ראויה דבאמת יש לומר דאסור כל שקיבל שבת לומר לחבירו משום שליחות וכאן לא שייך שליחות דהא אם היה שם שליחות מותר וא"כ עצם המלאכה אין בו איסור רק משום ריחוק המקום והתורה אמרה אל יצא איש ממקומו ובזה לא שייך שליחות דמכל מקום גופו שובת אבל כל דעושה מלאכה האסורה שייך שליחות אף דגופו שובת וכמ"ש למעלה דגוף המלאכה היא תועבה דבזמן שיש קדושת שבת אסרה תורה עצם המלאכות שלא יתחדש בהם ויהיה שביתה ניכרת וכמו חמץ בפסח דהזמן גרם. ובזה מובן היטב דברי הב"י בהשגת על הר"ן שכתב דגם כאן אם לא היה מקבל שבת היה מותר ודבריו תמוהין כמ"ש הט"ז דשאני הך דבורגנין דגם כעת יש היתר ע"י בורגנין וכאן ניהו דאם לא הי' מקבל שבת הי' מותר אבל כעת אין לו שום היתר. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דהאיסור אינו בעצם שאם לא קיבל שבת היה מותר שוב לא שייך שליחות דהא גופו שובת וסברת הב"י נכונה. ובזה מיושב היטב מה דקי"ל בש"ע סי' ש"ז ס"ח דמותר לומר לחבירו לך עמי לכרך פלוני למחר כיון שהיום יוכל לילך ע"י בורגנין ותמה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ל"ב הא קיי"ל אין בורגנין בבבל כמ"ש הב"י סי' שצ"ח ובגליון הש"ע כתבתי דל"ד בורגנין רק כל דמשכחת לה שיהיה מותר עי"ז די כמ"ש בסי' שצ"ח סי' ובמ"א ס"ק ח' ע"ש אבל לפמ"ש אתי שפיר דכל היתר בורגנין הוא דכיון דגופו שובת ואינו עושה מלאכה וגם חבירו שובת היום רק דמהרהר בעסקיו איכא משום ממצוא חפצך ולזה כל שיש לו היתר ע"י בורגנין עכ"פ בעצם אין כאן איסור בגוף ההמצאה ושוב לא שייך שליחות ולא משום ממצוא חפצך אף דאין בורגנין היום וז"ב ודו"ק: