שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״ב (ג׳)

ובזה נראה לפענ"ד ליישב הא דאמר רבי אקרא אני בשל מה ת"ל מבושל שיכול אין לי אלא משחשיכה בשלו מבעוד יום מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום. ולכאורה הוא תימה מה נ"מ אם נתבשל בלילה או נתבשל ביום סוף סוף נתבשל והרי בעי כי אם צלי אש. ולפמ"ש יש לומר דהו"א כמו דאינו מוזהר על בל תאכל נא בעודו יום כיון דאז אינו מצוה לאכול צלי א"כ הו"א גם מה דכתיב ובשל מבושל הוא הקפידא דוקא בלילה ולא כשנתבשל מבעוד יום וכמו בנא דהקפידא דוקא כשנצלה נא בלילה אבל כשהי' נא מבעוד יום לא הקפידה תורה וא"ל דגם בנא דוקא כשאכל מבעוד יום הוא דלא הקפידה תורה אבל בלילה אף שהוא נא מבעוד יום אסור בלילה. אמנם נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה לכאורה אם נימא דאם אכל נא ומבושל מבעוד יום ג"כ לוקה הי' הבדל בין נא לבישול דבנא לא הי' לוקה בשעה שצלאו נא דהא עדן יכול לצלותו לגמרי משא"כ הבישול כל שבשלו א"כ תיכף עבר והא כיון שבשלו שוב אסור באכילה וא"ל היתר בפסח והוה לאו שיש בו מעשה דהא פסלו מאכילה ורק דבאמת אז לא אסור באכילה והי' יכול לאכלו וא"כ שוב הו"א דכל שבשלו מבעוד יום הואיל והי' לו שעת הכשר מבעוד יום ולא עבר על הלאו בשעת הבישול לא יאסר גם אח"כ לכך קמ"ל דמכל מקום עובר. אך לפ"ז קשה דא"כ לעיל דפריך לרבנן האי בשל מבושל מאי עבדו לי' ולמה לא משני דאתי להביא דאף לרבי שאף בבשל מבעוד יום דלתחייב וצ"ל דבאמת הש"ס פריך האי בשל מבושל אפקיה רבי לצלי קדר ולשאר משקין ומשני א"כ לכתוב קרא או בשל בשל או מבושל מבושל א"כ גם לרבנן יש לומר כן דעכ"פ בשל מבושל למה אתי. הן אמת דצריך ביאור גוף דברי הש"ס דמ"ל לרבי דבשל מבעוד יום לוקה ודלמא באמת כיון דיליף צלי קדר מבשל מבושל א"כ א"א למכתב בשל מבושל דכבר הורנו הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דמדכתיב המקור קודם להפעולה מורה על בישול בשאר משקין ועיין תוס' י"ט שביאר דבריו וא"כ אצטריך למכתב בשל מבושל וא"כ שוב מנ"ל דבישל מבעוד יום דיהיה חייב. אמנם נראה דבאמת כל הטעם דה"א דלפטר כבר כתבתי דהוא משום דכיון דאינו לוקה על הבישול דאל"כ גם מבעוד יום היה ראוי ללקות. ולפ"ז נראה לי דאם נימא דבשל מבושל לא אתי רק על צלי קדר א"כ לרבי דלא יליף שאר בישול מק"ו רק מדרבי קרא א"כ שוב מהכ"ת לומר דיפטור ואי דפטור מבעוד יום דלמא מבע"י פטור כשבשלו בשאר משקים וע"ז לא רבי קרא מבעוד יום ולפ"ז לרבנן דילפי מק"ו שוב שפיר יקשה דה"מ למכתב בשל בשל או מבושל מבושל. והנה ראוי להסתפק איך הדין אם צלאו צלי קדר ואח"כ צלאו שנית על האש אם אתי הצלי השני ומבטלו להצלי הראשון דבאמת צלאו ואח"כ בשלו יש בו שני טעמים דפסול או משום דהבישול מבטל הצליה או דכתיב בשל מבושל מכל מקום וכאן דגם השני הוא צלי א"כ לא שייך שמבטל טעם הצלי הראשון דא"כ שוב הוה צלי אש משרי ולפ"ז יקשה דא"כ לימא דהך מבושל מרבה בכה"ג דל"מ אח"כ צלי. ואולי יש לומר דע"ז ל"צ קרא דמאי אולמא האי צלי מהצלי הראשון וכבר נתבשלו צלי קדר ובשלמא צלאו ואח"כ בשלו דעדיף מבטל להצלי הקדום משא"כ צלי בתר צלי מה אולמא הך צלי מהראשון וכבר נצלה צלי קדר דהו"ל כבישול ממש: