שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״ב (ב׳)

מכתבך היקר הגיעני וע"ד אשר הקשית לשאול ע"ד השמטה הך מימרא דריב"ח קלח של כרוב נותנין לו בית רובע המובא בש"ס פסחים דף ל"ט ולא הובא ברמב"ם והש"ע הנמשך אחריו וכמדומה שהם ז"ל פירשו דרב אתי לאפוקי מריב"ח ולא כן משמע פשטא דשמעתא. עכ"ד הנחמדים. הנה הקשית לשאול להגיד טעם השמטתו ובאמת שכזה וכזה יש לי מקומות רבות כתוב בגליון הרמב"ם כמה דברים שהשמיט וגם המשנה למלך העיר כמה פעמים ע"ז ואין מי יגיד דבר. אמנם לכבודך נתתי לב לזה. והנה לכאורה צריך ביאור הך דריב"ח דאמר דכרוב שהוקשה מרחיבין לו בית רובע והרי ע"כ הטעם דכיון דסופו להקשות הקלח יונק טפי והרי התוס' הקשו שם ד"ה ערוגה הוא דרחוק משלשה טפחים לא ינקי מהדדי דבפרק ר"ע דף פ"ה משמע דד' מד' רוחות הערוגה לא בקרנות וכיון שכן יזרעו לתוכה ט' זרעונים וכו' וכתבו דכאן אינו אסור משום יניקה אלא משום ערבוב לאחר שיהי' גדולים ע"ש ולפ"ז מה אכפת לן בזה שהקלח סופו להקשות ויונק טפי דהזרעים פשיטא שלא יתערבו ורק הקלח שהוא השורש יתערב. ולפ"ז הוא עיקר משום ערבוב ולא משום יניקה וע"כ צ"ל דריב"ח ס"ל הטעם משום יניקה וכר"ל בירושלמי פ"ג דכלאים הובא בתוס' י"ט שם ד"ה ארבע במשנה א'. ולפ"ז לדידן דקי"ל כר"י דכולהון בתוך וא"ו וכן נראה מהא דאמרו בשבת דף פ"ה בערוגה בחורבה שנו ועיין בר"ש פ"ג דכלאים משנה א' ובפירוש הרא"ש שהאריכו בזה דרב עיקר שחשש משום יניקה ולא משום ערבוב ולכך גם בקלח של כרוב אין חוששין לו וז"ב לדעתי ולכך שפיר מפרשי דרב פליג על ריב"ח ורב לשיטתו. ובפשיטות יש לומר כיון דסתם משנה בכלאים שם משנה ב' כל מיני זרעים אין זורעין בערוגה אחת כל מיני ירקות זורעין בערוגה אחת א"כ משמע דגם קלח של כרוב בכלל דסיפא דומיא דרישא וכמו במיני זרעים אין זורעים כל זרעים בכלל ואין יוצא ממנו דבר כמו כן בכל מיני ירקות אין יוצא מהם דבר ואף קלח של כרוב בכלל. ובאמת צריך להבין הך דריב"ח איך פליג על סתם משנה וצ"ל דכל לאו דוקא דאין למדין מן הכללות אף במקום שנאמר בהם חוץ אבל באמת פשטא דמשנה משמע דאין גם אחד שיוצא מן הכלל ולכך השמיטוהו. שוב ראיתי בר"ש פ"ג דכלאים משנה ב' על המשנה דכל מיני ירקות זורעין בערוגה אחת הביא הך מימרא דרב לאפוקי דריב"ח וכפי הנראה הבין כן דהך משנה משמע דלא כריב"ח ושמחתי. ולכאורה רציתי לומר דע"כ לא קאמר ריב"ח רק בקלח שהוקשה כבר אם מרחיבין לו בית רובע אבל בתחלת הזריעה ל"ח שמא ירחיב ולכך לא פליג אמשנה דכל מיני ירקות דשם מיירי בתחלת זריעה ובזה אפשר לומר כיון דהש"ס למד מריב"ח דאף בתחלת הזריעה אין זורעין כיון שסופו להקשות ומצד הסברא הוא כן כיון שסופו להקשות צריך לתת רווחא טפי וזה הוא נגד משמעות סתם משנה לכך השמיטו רבינו ודו"ק. ובאמת שהך ממרא דריב"ח לא נמצא בשום מקום אחר ולא נוכל לדעת טעמו כלל ויפה עשה רבינו שהשמיטו. ומה שהקשית מה שהשמיט רבינו הברייתא דפסחים דף מ"א ע"ב אכל כזית צלי מבעוד יום לא פסל עצמו מבני חבורה אף דפסק דאין האוכל אוכל בשתי חבורות ולא ראיתי בנושאי כליו דבר בזה עכ"ד ולפענ"ד הדבר פשוט דבאמת צריך להבין איך ס"ד דיפסל מבני חבורה והא ביום אינו מצוה כלל לאכול צלי ואיך יצטרף ללילה. וצ"ל דלהס"ד הוה ס"ל דניהו דאינו מצוה לאכול ביום אבל כיון דאין איסור בזה שפיר מצטרף כשיגמור לאכול כזית צלי בלילה דעיקר מצות התורה שיאכל כזית צלי בלילה ולא ישאיר ממנו עד בוקר אבל רשאי להתחיל מבעוד יום וכעין שכתבו האחרונים לענין סעודת שבת דיכול להתחיל מבעוד יום ובלבד שיאכל כזית בלילה ועיין באו"ח סימן רס"ז במג"א ובט"ז סי' רצ"ח שם וה"ה בזה ולכך קמ"ל דמכל מקום אינו פוסל כיון דעכ"פ אינו מצוה ביום. ומעתה למאי דמסיק שם דאכל צלי מבע"י חייב משום דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה ולא ביום ולמר בלאו ולמר בעשה ואנן קי"ל בעשה א"כ פשיטא ופשיטא דאינו מצטרף דהא אכילת איסור הוא ביום ועובר בעשה ביום ולא שייך אכילה כלל ולכך לא הוצרך רבינו להביאו וז"ב ופשוט ובלא"ה הרגיל בדברי רבינו יראה בהדיא שאין דרכו להביא כל מה דבסתם לא נשמע מיניה איסור אף דבש"ס ס"ד דאסור או מותר וכדומה דכיון דכמו שהוא כתוב בחיבורו ממילא נשמע דאין לפסלו ורק דבש"ס ס"ד דיהיה פסול בזה אין דרכו להביא וממילא נשמע מדלא כתבו דאינו נפסל והמעיין ברבינו ישמור זה הכלל וילך לבטח ודו"ק. ובלא"ה נראה דהנה גוף סברא דהא דאכל כזית צלי מבעוד יום לא פסל עצמו מבני החבורה אף דמבעוד יום אינו בכלל אכילת פסח נראה לפענ"ד דהא באמת בכל הזבחים עיקר המצוה לאכול ביום זבחו ועיין ברמב"ן פ' צו ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סימן קנ"א דזה מקרי ממעט באכילתו וניהו דפסח אינו נאכל אלא בלילה כדכתיב בלילה הזה ועיין פסחים דף קי"ט ע"ב מכל מקום ה"א דעכ"פ כשאכל מבעוד יום עכ"פ קיים המצוה דביום זבחו יאכל רק שלא קיים מצות פסח. וזה נראה לפענ"ד לכוין בהא דאמרו או לא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ובשעה שישנו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא ואל תתמה שהרי הותר מכללו בצלי והוא משולל ביאור דלמה נקרא הותר מכללו הא עיקר אכילת פסח הוא בלילה ולא שייך הותר מכללו בדבר שעיקר מצותו הוא כך. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בכל הזבחים מצותן לאכול ביום זבחו ובפסח נאסר לאכול ביום זבחו רק בלילה א"כ מקרי הותר מכללו ולפ"ז כל דכתיב כי אם צלי אש לומר בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא וא"כ ממילא אין סברא כלל למפסל כשאכל מבעוד יום דהא בפסח אין זמן אכילה ביום כלל ואין מוזהר בבל תאכל נא וגם לא בקום אכול צלי וא"כ כל שאינו בענין אזהרה או מצות פסח פשיטא שאינו פוסל וז"ב ופשוט: