שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קע״א (ב׳)

ששאלת אם בדבר שצריך קבורה או גניזה אי אמרינן ביה כתותי מכתת שיעורא או לא. הנה בזה כתב אא"ז שער אפרים סימן ל"א דלא אמרינן ביה כתותי מכתת שיעורי' לפי שקיים לזמן מרובה ע"ש ועיין בשעה"מ הלכות גירושין פ"ד ה"ב שחולק עליו. ולכאורה רציתי להביא ראיה מהא דאמרו בתמורה דף ל"ד כל הנשרפין לא יקברו ור"י ס"ל דאם רצה להחמיר על עצמו ולשרוף הנקברים רשאי וחכמים ס"ל דאינו מותר לשנות ומשום דאתה מיקל באפרן כדמפרש שם בש"ס והא אכתי מחמיר בהו לענין דיהיה כתותי מכתת שיעורא דעושה בכלל הנשרפים ומחמיר לענין זה. ומיהו אין ראיה דלא בשביל שמחמיר על עצמו לשרוף יצא מכלל הנקברים שיהי' כתותי מכתת שיעורא. וגדולה מזו כתב במשאת משה חא"ה סי' ק' וכ"נ משער אפרים שם דבמה דלא כתיב שריפה מפורש כמו ערלה וכלאי הכרם ואינו רק כדי שלא יכשלו בהם בני אדם בזה אינו כתותי מכתת שיעורי' ע"ש ומכ"ש במידי דנקברים רק שמחמיר על עצמו לשרוף אותו. אמנם מדברי התוס' בחולין דף ק"מ ד"ה למעוטי שצ"ע בבהמת עיר הנדחת אם עבר והקדישו והקריבו אם הקרבן כשר הואיל ועומד לשריפה ועיין במהרש"א שכתב בהדיא דהכוונה היא לפי דכתותי מכתת שיעוריה והנה דבריהם תמוהים דהא בהמת עיר הנדחת אינה בשריפה אלא בהריגה דמקרא מלא הוא ואת בהמתה לפי חרב וכ"כ רבינו בפ"ד מע"ז וכבר שמעתי בזה שנתעורר הגאון בעל גאון צבי על חו"מ הנדפס מחדש והניח דברי המהרש"א בקושיא ודברי התוס' הגיה שצ"ל במנחת עיר הנדחת. אבל באמת הדבר ברור שהתוס' כוונו הואיל ולהריגה עומד והוה מהנקברים א"כ כתותי מכתת שיעוריה והגאון מהרי"ב הגיה בתוס' ולהריגה במקום שריפה אבל לא הרגיש להגיה גם ברש"י שם גם במהרש"א ובאמת שגם הרמב"ם שם בסופו כתב שריפה במקום הריגה ועיין בכ"מ שם ועכ"פ מבואר בדברי התוס' שם דכל דלהריגה עומד הוה כתותי מכתת שיעורא: