שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״ע (ב׳)

דבריך הנעימים הגיעני ושמחתי בשמעי משלומכם ותרב שמחתי כראות ח"ת אשר ענוותך תרבני לתת עין עליהם. והנה מ"ש ע"ד מה שפירש"י בפסחים דף י"ב אימתי א"ר יהודה שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר דהיינו בשבע דהוא שעת ביעורו מן התורה והתוס' שם דחו פירושו וכתבת דהדבר מבואר במכילתא כפירש"י דבמכילתא פרשת בא אמר לו ריב"ב אתה סבור להחמיר עליו ואתה מקיל עליו שאם לא מצא עצים לשורפו יעזבנו וילך לו אלא הוה אומר עד שלא הגיע שעת ביעור מצות כלוי' בשריפה משהגיע שעת הביעור מצות כלוי' בכל דבר מבואר כפירש"י. ובזה אין מקום לקושית חכמים בדף כ"ז שאם לא מצא עצים לשרפו ובזה אין מקום לקושית רש"י בדף כ"ז ע"ב ד"ה שאם לא מצא שבאמת עי"ז חילק ר"י דבשלא בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ואף דהש"ס דילן קיצר בזה כמוהו ימצא הרבה. ובזה מיושב היטב מה דקי"ל כר"י והתוס' בדף כ"ז הקשו מסוכה דלא קי"ל כר"י ולפמ"ש אתי שפיר דכאן ל"ק קושית חכמים זה תורף דבריך. והנה בגוף הדבר שהבאת דברי המכילתא וכתבת דהדבר מבואר כפירש"י דבריך ברור מללו וכבר קדמך בזה הפ"י בחידושיו דף י"ב ע"ש באורך [ועיין בזית רענן ובמפרש המכילתא שם] והנה באמת המכילתא אינו ת"י לעיין בה אבל כפי מ"ש משמע דריב"ב אמר כן לר"י אבל ר"י עצמו לא ס"ל כן וגם מצד הסברא אי אפשר לומר דר"י יליף מק"ו מנותר דמצות חמץ בשריפה שלא בשעת ביעורו דמה"ת אינו חייב כלל לשרפו ואיך אפשר דהתורה התחייבו לשורפו בזמן המותר ובזמן חיוב המצוה דתשבותו יהי' בכל דבר וע"כ דר"י לא הודה לריב"ב וכמו בש"ס דילן דמחמת הקושיא דלא מצא עצים לשרפו חזר ר"י ודנו דין אחר וע"כ לא אמרינן בש"ס דילן דאימתי אמר ר"י שלא בשעת ביעורו הוא לפי המסקנא דנדחה קו' דר"י וכדמסיק בדף כ"ז וא"כ י"ל דר"י לא ס"ל כן מן התורה ורק דס"ל מצד הסברא דלא נתבטל החמץ רק בשריפה ולא בפירור וזורה לרוח א"כ שפיר מחלק בין שעת ביעורו לשלא בשעת ביעורו אבל מה"ת אי אפשר לחלק כן. אמנם בגוף קושית חכמים דאם לא מצא עצים לשורפו יהא יושב ובטל הקשה הפ"י דהא עכ"פ מועיל ביטול גם לר"י דהתורה אמרה תשביתו וא"כ יכול לבטלו מן התורה לפענ"ד יש לומר דלפמ"ש הר"ן דהא דמועיל ביטול אף דהפקר בעי שלשה הוא משום דבאמת חמץ מקרי אינו ברשותו דאסור בהנאה ורק דחידוש הוא דעשאו הכתוב כאילו הן ברשותו ולכך בביטול כל דהוא סגי ולפ"ז לר"י דס"ל דחמץ בשריפה א"כ כל הנשרפין עפרן מותר א"כ ל"מ ביטול דאכתי הוא ברשותו לאפרן וכמ"ש הגאון בעל אבן העוזר סברא זו בחידושיו לפסחים וכעין זה כתב הב"ח באהע"ז סי' כ"ח וא"כ לדידי' ל"מ ביטול. ובזה מיושב מה שנדחק הפ"י דלר"י למה לא יועיל פירור וזורה לרוח ואטו לא עדיף מביטול דמועיל דכתיב תשביתו ועכ"פ הוא מבטלו בפירורו וזירורו. ולפמ"ש א"ש דלר"י לא מועיל ביטול כלל ולפ"ז בשעת ביעורו דהוה השבתתו בכל דבר שוב ממילא מועיל ביטול דהרי אפרו אסור דהוה מהנקברים ועיין מג"א סי' תמ"ה ולכך ממילא השבתתו בכל דבר דלא גרע פירור מביטול וכמ"ש הפ"י: