שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ט (ח׳)

והנה שמעתי קושיא מחכם אחד אבד"ק קאלאמייע שהקשה דלמה לא פשט דשלוחי דרחמנא נינהו דאל"כ למה התקינו להשביע את הכה"ג ע"ד וע"ד ב"ד שלא ישנה מכל מה שאמרנו והא כיון שלא חשדוהו שלא יקרב כלל הקטורת רק שיתן האש קודם וא"כ כל שהוא שלוחא דידן הרי אם יתן אש קודם יהי' שינוי בשליחות ולא יקטיר קטורת כלל וע"ז לא חשדוהו וע"כ דשלוחי דרחמנא הוא. ולפענ"ד ל"ק כלל דע"כ לא אמרינן דשינוי בשליחות לא מקרי שליחות רק כל ששינה בענין השליחות אבל כאן דלפי דעת הצדוקים והמינים הוה אדרבא עי"ז מצות הקטרה בשלימות וא"כ עכ"פ לפי דעתם הנפסדה לא היה שינוי בשליחות דאין אנו רוצים רק שיקטיר הקטורת כמשפטו וכל שהדין כן אנן סהדי דהי' ניחא לנו וכן מבואר בחו"מ סימן קפ"ג דאם שינה השליח הריוח לאמצע וההפסד להשליח דידו על התחתונה ולכך הוצרכו להשביע על דעתינו ונמצא שאף לפי דרכו הוא אינו שליח דהא לא רצינו אלא על דעתינו בלבד וגילוי דעת הי' שיבטל השליחות: ובזה מיושב היטב מה ששמעתי מקשים דמה מועיל השבועה הא לפי דעתו היה נשבע לבטל את המצוה דלא חלה שבועה כלל. ולפמ"ש אתי שפיר דניהו דהשבועה לא חל אבל עכ"פ הי' גילוי דעת שיתבטל השליחות. ובזה מיושב מ"ש המג"א בסימן תר"ט דאין להשביע בעשי"ת דימי דין הם והקשו מהא דהשביעו להכה"ג ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא הי' שבועה גמורה דהוה נשבע לבטל את המצוה רק גילוי דעת הי' וכמ"ש ודו"ק. אמנם בגוף הספק אי הני כהני שלוחי דרחמנא נינהו או שלוחי דידן נינהו קשיא לי הא מקרא מפורש הוא בדה"י ב' סימן למ"ד כי רבת בקהל אשר לא התקדשו והלוים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור להקדיש לד' הרי שהקהל לא יכלו לשחוט בעזרה והלוים שחטו על ידיהם ואף דר"ה ברי' דר"י למד מהא דמקריבין אף שישראל לא מצי מקריב אבל אין מזה ראיה דיש לומר דכל שהזר לא מצי לעשות בזה פשיטא דהכהן אינו שלוחו רק שלוחא דרחמנא אבל שחיטה דלאו עבודה היא וכשרה בזר רק ששם היו טמאים א"כ אם שלוחי דידן הם איך מצי לשחוט ועיין בריטב"א בקידושין דף כ"ג שביאר דהאבעיא הוא דוקא בשליח כהן להקריב בשביל כהן ובישראל דאסור להקריב ודאי שלוחי דרחמנא הוא ודו"ק: