שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ט (ו׳)

אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו בשבת דף ק"כ דאסור לפתוח דלת כנגד הנר משום דהו"ל פסיק רישי' והרי שם הוא נועל ופותח ביתו וממילא הוא מכבה או מבעיר או שנושב הרוח לכל מר כדאית לי' אבל ממילא נעשה זאת ובגוף הנעילה ופתיחה ליכא בו איסור דמי ממש לצבי שמור בתוכו דמותר להרשב"א וצע"ג דלכל החילוקים שמחלקים האחרונים בדברי הרשב"א אלו אין לאסור בפתיחת הדלת ונעילתו. ואולי שם ע"י הפתיחה והנעילה מקרב השמן או מרחקו ודאי אסור טפי ממה שניצוד ע"י הנעילה דמכל מקום לא עשה איסור בידים בהצבי עצמו וצ"ע. וראיתי בש"ג סביב האלפסי בפרק כל כתבי שכתב להסתפק אם הוא פסיק רישא לגבי רוב בני אדם ולגבי בקיאין לא הוה פסיק רישא אם חשוב פסיק רישא וכוונתו כיון דשם לגבי האדם שעושה בנחת לא הוה פסיק רישא וזה תלוי בפירוש האיסור דפתיחה ונעילת הדלת. וצ"ע דלא הזכיר דברי הש"ס בכתובות דף וא"ו ע"ב והא פסיק רישא הוא ומשני לא כהללו בבליים שבקיאין וכו' וצע"ג. והנה לכאורה הי' נראה לי דבר חדש בענין הגט הנ"ל דהנה לכאורה תמהתי למה תקנו שימסור לה גט וע"כ דרבני פ"פ חשו שמא כשתשתפה האשה יהיה לו שתי נשים ויעבור על חרגמ"ה בשביל שיש לו שתי נשים. וצ"ע לפמ"ש הרא"ש פ"ק דחולין בהך בעיא דאיברי נחירה דהנ"מ הוא לאדם שאוסר עצמו באחד מהמינים מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן היה לו מאותו המין אם מותר וכן ב"ד שגזרו על איזה דבר ע"ש ולפ"ז כאן דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה וא"כ בעת שנשתטית נשא כדין האשה אחרת וא"כ אף כשנשתפה האשה אז באתה לו בהיתר ובכה"ג בדבר שאינו רק דרבנן לא גזרו בכה"ג ואף דהרש"ל בפ"ק דחולין והובא בט"ז וש"ך יו"ד סי' רמ"ח דעתו דבמה שגזרו בחרם הוה דאורייתא מכל מקום בזמן הזה אחר אלף החמישי כבר כלה הזמן ואינו רק מנהג שנהגו להחמיר ועיין ב"ש סימן א' ס"ק א' שכתב כן בהדיא בשם הד"מ וא"כ פשיטא דבכה"ג כל שנשא בהיתר לא איכפת לן וא"כ אין מקום לכל הפלפול הנ"ל דא"צ לגט כלל דבעת שנשתטית לא גזר רגמ"ה ועיין ב"ש שם ס"ק כ"ג ואח"כ כבר נשא בהיתר והיא הערה נפלאה וצ"ל דכפי מה שנראה מדברי הב"ח גוף התקנה מרגמ"ה היה כן שימסור לה גט לכשתשתפה ועיין ב"ח סי' קי"ט ועי' חלק אהע"ז סי' ג' ובאחרונים שמשמע כן. ולפ"ז ממנ"פ אם כך היתה התקנה שוב ע"כ מועיל הגט וא"ל דהוה כל מלתא דלא מצי עביד דממנ"פ אם נאמר דל"מ הגט אח"כ א"כ שוב ישא בהיתר דהא לא משכחת אופן אחר וגם בלי ספק לא היה הגאון מתקן בדבר שלא הי' מועיל ואם לא תיקן הגאון כן שוב א"צ לגט כלל כנלפענ"ד ועדיין צ"ע בזה וגם באם נפלה לו יבמה לאחר שנשא אשה היה מקום להתיר דכל שנשא בהיתר לא שייך הגזירה של רגמ"ה ועיין במהרי"ק שורש ק"ב מ"ש בשם סה"ת דלא שייך איסור ב' נשים דאשה הקנו לו מן השמים והוא כעין סברתי הנ"ל ועיין באהע"ז סי' קמ"ט ויש מקום אריכות בזה ואכ"מ ועיין שו"ת נודע ביהודא מהד"ק חלק אהע"ז סי' א' ובמהד"ב חלק אהע"ז סי' ק"ב דבחרם שלא לישא שתי נשים קיל שכבר נשלם הזמן וא"כ קושיתי צ"ע. ומיהו יש לומר דגם כשהיא שוטה לא הותר לגמרי לישא אשה אחרת רק משום עיגון הקילו להתיר חרגמ"ה וכבר ביארתי שבדבר שגם בזמן ההיתר אינו מותר רק בשביל כבוד שבת וכדומה כל שעבר שבת אסור ול"ש דברי הרא"ש רק בדבר שנתחדש איסור כעת ומקודם היה מותר ע"ש וא"כ ה"ה כאן אטו בשעת ההיתר היה היתר גמור ורק שכן היתה התקנה להקל במקום עיגון ומצות פו"ר אבל כל שחזר אח"כ האיסור הדרא לאיסורא קמא. ולפמ"ש הנוב"י מהד"ב חלק יו"ד סימן ס"ד לענין חמאה שהביא אחד ממקום שנוהגין בו היתר למקום שנוהגין בו איסור דאסור ע"ש גם כאן א"ש אלא שאני כתבתי בחיבורי ליו"ד בסימן רי"ח שם דדבריו אינן מוכרחין ובאמת שלפמ"ש היה מקום להתיר בחמאה דהרי מקומות שנהגו היתר הוא משום שלא היה בכלל הגזירה דחלב ואין שום איסור א"כ כבר הותר אותה חמאה מה"ת לאסרה והשינוי הי' מצד המקומות בעצמם מכל מקום אותה החמאה מותרת אלא דבגוף הדין של הנוב"י אני תמה דלא זכר שם שהדין מבואר ביו"ד סימן קט"ו ס"ג בהג"ה דאסור להביא עמו חמאה ממקום שנהגו היתר ולאכלו במקום שנהגו בו איסור אם לאו שהוכר שהוא ממקום שנוהגין בו היתר וא"כ אין נ"מ בכל הפלפול דכל שהוא היכר מותר אף להביא עמו ולאכלו וצ"ע ולפמ"ש לחלק מיושב קושית הנוב"י שם על הרא"ש ע"ש ודו"ק: