שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ח (ג׳)

והנה בהא דאמרו בפסחים דף כ"ח א"ל ר"ש וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות א"כ מה ת"ל לא תאכל עליו חמץ בשעה שישנו בקום אכול מצה ישנו בכל תאכל חמץ והלשון דא"כ הוא תמוה ועיין תוס' שם וגם אח"כ הניחו בקושיא מה"ת דלר"ש יהא בבל תאכל חמץ בי"ד. ולפענ"ד נראה דהנה באמת רבא דריש מלא תשחט על חמץ דם זבחי דבשעת שחיטה אסור דבזמן שחיטה אסר' רחמנא ועיין תוס' שם ד"ה זמן. ולפ"ז נראה לפענ"ד ברור דלר"ש דאינו אסור בי"ד שפיר הקשה לו הא דכתיב לא תאכל עליו חמץ וזה בפ' ראה ולעיל מיניה כתיב וזבחת פסח לד' וע"ז כתיב לא תאכל עליו וא"כ יש מקום לומר דקאי על זמן הזביחה ולר"ש דדריש שמקיש אכילת חמץ לאכילת מצה א"כ שפיר אמרו מה ת"ל לא תאכל עליו והיינו דמשמע בזמן השחיטה ועיין רש"י וע"ז קאמר דאינו קאי על זמן השחיטה רק על זמן אכילת פסח וא"כ שפיר קאמר לא תאכל עליו והיינו על אכילת פסח יאכל מצה ודו"ק היטב. והנה בהא דאמר ר"ש הפסח בי"ד שלא לשמו פטור ע"ז שאל אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י מהא דאמרו במנחות דף ג' דגם ר"ש מודה במחשבה דמנכרא דלא מפסלא וא"כ כיון דפסח הוא אחר התמיד א"כ מנכרא דלא נשחט לשם שלמים ע"ש. והשבתי בתכ"ד כיון דאדם טועה בשתי שעות ושלשה א"כ לא ניכר אז אם הוא לאחר התמיד או קודם וע"כ לא אמרו במנחות רק במה דמנכר ע"י הכלי או המקום משא"כ בזה ועיין בפסחים י"ב ודף נ"ח וגם כיון דאיכא מחו"כ בע"פ ולריב"נ גם בשאר ימות השנה דמקריב לאחר התמיד שוב לא מנכר וכעין דאמרו שם במנחות ודו"ק היטב: