שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ח (ב׳)

עוד נראה לי בישוב קושית הצל"ח על רש"י דהנה לכאורה הי' נראה לי ברור דהא דאמרינן דחייב אם יש לאחד מבני חבורה דזה דוקא בע"פ אבל במועד ודאי אינו עובר רק כשיש להשוחט או הזורק בעצמו ולא כשיש לאחד מבני חבורה וטעמא דידי הוא דבאמת חמץ אינו ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ולפ"ז זהו דוקא לאותו האיש שיש לו החמץ עשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו אבל שיעבור האחר על חמץ שיש להאחד מבני חבורה זה אי אפשר דהרי באמת החמץ אינו שלו והוה כאילו יש לאחד משאר העולם דאינו זקוק לו וה"ה לאחד מב"ח דהא מה שיש לו אינו שלו רק דהכתוב עשאו כאילו הן ברשותו אבל עכ"פ לא מקרי של בני חבורה וז"ב לפענ"ד. ובאמת שגם בע"פ צריך להבין איך עובר כשיש לאחד מב"ח והא כיון דזמנו אחר חצות וא"כ א"ב. ומיהו משכחת לה בח"ש וכמ"ש למעלה. אבל זה דחוק דסתמא אמרו בברייתא דעובר על לא תשחט על חמץ כשיש לאחד מב"ח וע"כ נראה דכיון דמי שהוא מב"ח באותו האיש עצמו הוא ודאי עובר בב"י וכיון שכן שפיר קרינן בו לא תשחט על חמץ דלאותו האיש מקרי חמצו והוא עובר על בל ילין וכדאמרו בש"ס מידי כתיב לא תשחט על חמצך לא תשחט על חמץ כתיב וכיון שכן שוב שפיר קרי ב"ח דעכ"פ מי שהוא מב"ח יש לו חמץ ואותו האיש באמת נעשה שלו וז"ב מאד. ואמנם זה הנ"ל ברור דאם כבר נשחט על החמץ ודאי אח"כ אינו עובר אם יש לאחד מבני החבורה בעת הקטרה משום דבאמת החמץ אינו שלו רק שעשאו הכתוב כאילו הן ברשותו ואם נימא דהזבח נפסל שוב לא מקרי ב"ח. אבל באמת גם זה בורכא דבאמת קי"ל דהזבח כשר וכמ"ש הרמב"ם והתוס' כאן דהזבח כשר. ומכאן נראה לי ראיה דהפסח כשר דאל"כ איך חייב הזורק על חמץ של אחד מב"ח הא כבר נפסל הזבח ונתבטל הב"ח דכבר אזל החבורה ובזה יש להאריך בדברי הירושלמי בסוגיא והובא במשנה למלך פ"א מק"פ הלכה ה' ע"ש באורך. ובזה עמדתי על לשון רש"י בד"ה המקטיר את החלב שכתב על החמץ שיש לו בשעת הקטרה אי לא הי' לאחד מב"ח חמץ בשעת שחיטה ודבריו תמוהין דלמה האריך כ"כ ובצל"ח פירש דס"ל לרש"י דהפסח נפסל דלא כתוס' והוא כדאמרו בירושלמי מה שחייב על הזריקה הדא אמרה דפסח כשר ומוקי לה בשנתמנה בין שחיטה לזריקה ודבריו תמוהים דא"כ למה לא פירש"י בהא דחייב הזורק כן. ולפמ"ש יש לומר דלרש"י ק"ל כיון דהזבח פסול א"כ לא שייך עכ"פ אזהרת הלנה והקטרה באמת לא כתיב רק מדסמכי' ללא ילין וכל שהזבח נפסל לא שייך לא ילין ולזה כתב רש"י כשלא הי' לאחד מב"ח שלא נפסל הזבח וגם בעינן שיהיה לאותו הכהן דאל"כ כיון שהיה לאחד מבני חבורה א"כ הי' כבר לו דזה דוחק שנזדמנה לו אח"כ וגם י"ל דלא עבר בזה על לא תשחט דניהו דלענין ב"י כתב הרמב"ם דעובר כשקנה חמץ בפסח אבל לא לענין לאו דלא תשחט וע"כ דהיה כבר לו חמץ וא"כ כבר נפסל הזבח ולא שייך לא ילין ובשלמא הזורק שפיר חייב אף דנפסל הזבח דמ"מ י"ל דחייב דאף דהפסח פסול מכל מקום עובר משא"כ המקטיר דלא שייך לא ילין עכ"פ ודו"ק. אמנם עדיין לא נתחור לי דלשיטת רוב הפוסקים דאינו עובר על ב"י עד הלילה א"כ היאך משכחת לה דיעבור על לא תשחט דהא כל שאינו עובר על ב"י ואינו ברשותו שוב הוה כמו שיש לאחד מסוף עולם דאין החמץ שלו. אמנם נראה כיון דאח"כ כשיגיע הפסח יהיה החמץ שלו דהתורה עשאה כאילו היא ברשותו א"כ אי אפשר לומר דאינו ברשותו בע"פ דאטו יהיה ע"פ חמור מפסח וכיון דבאמת הוא לא ביער החמץ ורק שממילא נאסר וכיון דבפסח עצמו התורה עשאו כשלו ניהו דע"פ אינו עובר בב"י אבל לא שייך לומר דא"ב דהא סופו שיהי' כאילו הוא ברשותו ושפיר חייב בלא תשחט קודם פסח. איברא דלכאורה קשה בהא דכתב הרמב"ם דאינו עובר רק בכזית דנימא כל העומד לשרוף כשרוף דמי וכתותי מכתת שיעורי' וכן הקשו האחרונים לענין ב"י וצ"ל דכמו דאמרו במנחות דף ק"ב דחיבת הקדש משוי להו אוכלא ולא אמרינן דכל העומד לשרף ולא הוה כעפרא ולפ"ז מכ"ש בזה דהתורה אמרה דעובר על ב"י ומחשב להו ברשותו וע"כ דחשוב אוכל וה"ה לענין לא תשחט. ובמ"ש יש ליישב מה דלא פירש רש"י דעובר על ב"י בתחלת המשנה משום דבאמת אינו עובר על ב"י עד הלילה ורק דמכל מקום נחשב ברשותו וכיון דסופו שיהי' ברשותו ולפ"ז יש לומר מגו דחשוב חמצו לענין לא תשחט חשוב חמצו שיעבור על ב"י א"כ ב"י טפל ללאו דלא תשחט משא"כ במועד ואדרבא לאו דב"י עיקר ולאו דלא תשחט טפל וזה הערה חדשה. ולפ"ז נראה לי להצדיק דברי האהעו"ז שהבאתי למעלה שכתב דלא דחי עשה דתשביתו עשה דפסח דחמיר ומשום שהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר וכבר הארכתי בזה בתשובה דבשאלתות פ' צו מבואר להיפך דיחזור לביתו ויבער דאי אפשר לשחוט הפסח על החמץ ולפמ"ש יש לומר דצדקו דברי אהעו"ז דכל שדעתו לבערו ואינו עובר בב"י היאך נימא דיהי' עובר על לא תשחט הא באמת אינו ברשותו ואי דסופו שיהיה ברשותו הא באמת לא יהיה ברשותו גם בפסח דהא דעתו לבערו ואינו עובר על ב"י וגם כתותי מכתת שיעוריה כל דאינו עובר על ב"י וז"ב כשמש: