שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ז (ג׳)

והנה כבר כתבתי לעיל בשם הצל"ח בחידושיו לפסחים דף ל"ד ע"ב האריך לחלק דבדאורייתא אמרינן אי אפשר לצמצם ובדרבנן אמרינן אפשר לצמצם ולכך בהיתה ביצה מכוונת טהור ע"ש ובאמת שכן נראה בעירובין גבי שמנה אמות מצומצמות וספיקא דרבנן להקל משמע דבדרבנן מקלינן משום ספק. ובזה יש ליישב כמה קושיות שהקשיתי לעיל מכמה משניות דוק ותשכח. הן אמת שיש לעיין הא בספק חסרון ידיעה אף בדרבנן מחמרינן כמבואר בסי' צ"ח ס"ג וה"ה כאן מה דאי אפשר לצמצם הוא חסרון ידיעה וכשרוצין למדוד בטורח גדול היינו יודעין וכמ"ש התוס' בעירובין שם ובחולין כ"ח ובכמה מקומות וא"כ הו"ל ספק חסרון ידיעה. מיהו לפמ"ש הטעם בחסרון ידיעה דאם הוא לא ידע האחר ידע וכאן שהספק לכל העולם רק בטורח גדול אפשר לצמצם כולי האי ואולי לכך מקרי ספק דרבנן. ומכאן קשה על הט"ז סי' צ"ח ס"ק וא"ו שכתב דאם הספק דרבנן הוא באיזה ענין נשער בזה ל"מ מה שהספק חסרון לכל העולם ע"ש וא"כ גם בעירובין הי' לנו להחמיר וצ"ע. איברא דלפ"ז יקשה מאי פריך בפסחים דף ל"ג שם א"ה כביצה נמי והתנן וכו' כביצה מכוונת טהור ומאי קושיא הא באמת אי אפשד לצמצם וע"כ משום דהו"ל ספק דרבנן ולקולא ולפ"ז כיון דקיי"ל דאין עושין ספק דרבנן לכתחלה ועיין מג"א סי' יו"ד וסי' תס"ז ולפ"ז בשלמא שם דמיירי בדיעבד כששחט א"כ שפיר אזלינן להקל אבל לדרוך לכתחלה שפיר מחמרינן דוקא פחות מכביצה ואולי דזה גופא תירץ הש"ס הכא לכתחילה התם דיעבד וגזרינן שמא יעשה יותר מכביצה והיינו משום דאי אפשר לצמצם: