שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ז (ב׳)

בדבר אשר הקשית על מ"ש הרמב"ם בהלכות שבת פי"ד ה"ח דעמוד ט' טפחים מצומצמות לא פחות ולא יותר הרי כתבו התוס' דלכך מחצה על מחצה כרוב דיש ב' צדדין להתיר ע"ש וא"כ כאן לפי מה דקיי"ל א"א לצמצם הרי יש ב' צדדין להתיר דאם פחות או יותר הוה ככרמלית ועיין בהשגה ובמ"מ בשם הראב"ד ובטור ודו"ק ואכמ"ל עכ"ל הזהב בקצרה. והנה כעין זה הקשה הפ"י בשבת דף ח' בסוגיא דכוורת הקודמת שם למימרא דעמוד ע"ש שהקשה כן על רבא דל"ל לטעם דא"א לקרומית של קנה וכו' ות"ל דיש צדדים שנים להתיר לשיטת הר"ש בתוס' ע"ש ומ"ש ליישב מלבד דדבריו דחוקים אף גם שלא זכיתי להבינם דאכתי קשה קושיתו ע"ש והנה על הש"ס ל"ק דאפשר דקאי אליבא דר"י דס"ל אפשר לצמצם בידי אדם אבל אתה יפה הקשית דרבינו פוסק בפ"ט מרוצח דא"א לצמצם אף בידי אדם קשה טובא. אמנם אני אוסיף מיא ואוסיף קמחא דאף אם נימא דרבינו סובר כמ"ש התוס' בעירובין דף ה' ובסוכה דף ט"ז ובחולין דף נ"ח ובבכורות דף י"ז בתירוצם הראשון דבדאורייתא חיישינן שמא אפשר לצמצם מכל מקום לשון רבינו קשה שכתב עמוד ט' טפחים מצומצמות לא פחות ולא יותר דמשמע דיכול לצמצם בודאי והרי רבינו פוסק בפ"ט מעגלה דא"א לצמצם וא"כ הוא מוכחש במציאות. אמנם נראה לפענ"ד דבר חדש דבאמת רבינו סובר דבידי אדם בודאי אם מודד הדבר במכוון פשיטא דיכול לצמצם במכוון ממש והרי רבינו ידע היטב בחכמת המדידה ובידו קנה מדה למדוד מכוון ממש לא פחות ולא יותר וע"כ לא כתב רבינו דאי אפשר לצמצם רק בעגלה ערופה דהדבר נפל במקרה שנמצא הרוג בין שני עיירות בזה אמרינן דאי אפשר לצמצם שיהיה מונח ממש מכוון קרוב לעיר הזאת יותר או להיפך שיהיה מוטל באמצע ממש כיון שהענין הי' במקרה ועיין בתוס' שם בכל המקומות ותמצא שכתבו סברא זו ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סימן קל"ד אבל שם דמדד ט' טפחים מצומצמות ממש פשיטא דיכול לצמצם בידי אדם וגם קושית הפ"י מיושב גבי כוורת כנלפענ"ד. והנה בענין א"א לצמצם כתוב אצלי במק"א קונטרס מיוחד השייך לכאן. ומ"ש על מ"ש פי"ט משבת הי"ב ולא תערום ותפרוף ובש"ע סי' שנ"ו ביאר דבכרמלית מותר דהוה ספק דרבנן והקשה דאף בר"ה הו"ל ספק דרבנן דאין דרך הוצאה בכך עיי' בש"ס וצ"ע עכ"ד. כבר קדמך בזה בספר תוס' שבת בסי' ש"ג שם עכ"ל תשובתי ועיין מהרש"א בפסחים דף צ"ח ע"ב בד"ה שלהן שהקשה דאם אפשר לצמצם שמא נשחטו שניהם כאחד ע"ש. ולפמ"ש התוס' בשם הר"ש דאם יש ב' צדדין להיתר מותר אתי שפיר ודו"ק ויש להאריך שם בזה ואכ"מ ועיין בפסחים דף ל"ג הובא שם משנה דאם היה שם ביצה מכוונת דטהור וצ"ע הא א"א לצמצם ועיין צל"ח שהרגיש שם מזה וכתב דהמשנה ע"כ סובר דאפשר לצמצם ומלבד שזה דחוק שהמשנה יסתום שלא כרבנן וגם יקשה הא רבינו פסק בפ"ט מרוצח דאף ביד"א אי אפשר לצמצם וא"כ איך העתיק משנתינו בפ"ט מט"א הלכה ב'. אמנם לפמ"ש הר"ש הנ"ל א"ש דאיכא כאן שני צדדין דשמא הם פחות ואף אם הוא מכוון הא מכיון שיצא טיפה חסרו להו ולא הוה כביצה ואין כאן כ"א צד אחד שמא הם יותר ולכך מותר. ובזה מיושב הא דאמרו בפסחים שם א"ה אפילו בכביצה נמי דהתנן ודקדק הצל"ח דמה לשון א"ה ע"ש. ולפמ"ש א"ש דהו"א דא"א לצמצם כשיטת התירוץ הראשון שבתוס' רק בטורח גדול אפשר לצמצם וא"כ הו"א דהמשנה דמיירי בדיעבד והיינו כשדקדק וצמצם אבל לכתחלה צריך לדרוך פחות מכביצה ולא סמכינן על צמצום וע"ז מקשה כיון דחסרה טפה א"כ איכא שני צדדים ומותר אף לכתחילה וע"ז הוצרך להביא מהמשנה דמשמע לי' להס"ד דמכשיר אף לכתחלה ומטעם שני צדדים וע"ז משני ליה דבאמת שם אינו אלא דיעבד ומ"ש הרמב"ם שם שהוכשרו הוא לרבותא דאף שהוכשרו ונתכשר לקבל טומאה מ"מ טהור בכביצה ועיין צל"ח שם שדקדק למה לא נקט לשון אפילו ואפשר דמשום דאח"כ לענין זב וזבה נקט לא הוכשר נקט ברישא הוכשרו ודו"ק ועיין בצל"ח שם בסוף הסוגיא שהאריך שם בענין זה דאי אפשר לצמצם וחילק בין דאורייתא לדרבנן ולפמ"ש אתי שפיר. ועיין פ"ד דנגעים משנה ד' אין חוששין שמא מיעט מקום שיער וכו' מפני שאין בו ממש ופירש רבינו דמיירי בגריס מצומצם וקשה ניהו דאין לו שיעור מוחש מכל מקום הא אי אפשר לצמצם ודלמא פחות מעט ועיין ברבינו בפ"ב מט"צ הלכה ב' ומיהו לפמ"ש הר"ש אתי שפיר דהא איכא שני צדדים להתיר שמא יותר ושמא שוה בשוה וצד אחד שמא פחות ובכה"ג אמרינן דאפשר לצמצם ועיין פי"א דכלים משנה ה' מחצה למחצה טמאים ועיין במעילה דף ז' דשחט בשתיקה בבת אחת וכ"כ רבינו בפ"ז דמעילה הלכה וא"ו ע"ש ולדברי רבינו קשה הא א"א לצמצם וכל שנשחט מקודם אינו מועיל לחברתה והוא ס"ל דאף בידי אדם אי אפשר לצמצם וכאן לא שייך תירוץ הר"ש דאין כאן שני צדדים וצע"ג. ועיין בפ"ב דמכשירין שם תמצא בכמה דברים דמחצה למחצה טמאים וא"כ צריך לומר כמ"ש דבמכוון אפשר לצמצם ועיין שם במשנה ד' גבי מי שפיכות דהרמב"ם השמיט הדין דמע"מ ותמה בתוס' חדשים ע"ז ע"ש. ולפמ"ש אפשר ליישב כעין דרכו דשם א"א לצמצם ושם היה בידי שמים דמי גשמים יורדים ואי אפשר לשער בטיפות דקות ועבות אלא שצ"ע ממשנה ג' שם. ומדי דברי זכור אזכור מ"ש שם בתו"ח ליישב קושית הכ"מ דאם המי שפיכות קדום תו לא מחשב להמי גשמים ולא ניחא ליה והוא תמוה דהא בפ"ק שם משנה א' אמרו דמשקים טמאים מטמאים אף שלא לרצון א"כ יכול המי שפיכות לטמא ואף דבפ"ז משנה ב' מבואר דמ"מ אין אדם מטמא יש לחלק ואכ"מ ודו"ק. ועיין בתוס' בכורות דף ט' ד"ה זכר דהקשו לריה"ג משום סמוך מיעוטא ולשיטת הר"ש דאם איכא שני צדדים אמרינן אפשר לצמצם היה להם להקשות בפשיטות דשמא נולדו כאחת והנקיבה חוצצת ושמא הנקיבה קודם והו"ל שני צדדים להתיר להמעיין היטב ואולי גם כוונת התוס' כן דגם שני צדדים להתיר הוא מתורת רוב ודו"ק: