שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ה (ג׳)

וזאת אשר השיב לי כבוד אבי הרב נ"י ע"ד חידושיך הנעימים לרפוא שבר קושייתי וכו'. והנה ראיתי כי הטבת להעיר על תירוץ הש"ס עשאוהו כט"מ בשביעי שלו מדוע רק בשביעי שלו והימים הראשונים יפלו. האמת אגיד לך כי זאת למדתי בחפזי ביום כ"ג שבט יום הלקח עטרת ראשי אאמו"ר הרב זלה"ה אשר זה דרכי מאז להחל ולכלות מסכת אחת בו ביום ובבוא תשובתך הרמה שמתי לב לעיין מעט וראיתי כי בלא"ה פלא דהש"ס מקשה מברייתא החותכה ומטבילה צריך טבילה טבילה אין הזאה לא ולא פריך מהמשנה ומהשפופרת גופא דקתני שפופרת שחתכה וכו' יטבילנה מיד ולא קתני הזאה והיא מובאת למעלה בסוגיא וזה יקשה אף לדעת החולקים על רבינו דכלי עצמה שנגעה במת לכ"ע בעי הזאה ותמהני עליך שלא העירות בזה. ואמנם אומר אני דבר חדש לפענ"ד דבאמת לפי מה דקי"ל דמי חטאת שנפלו שלא לצורך הזאה מטמאין וא"כ לכאורה יפלא מה דמקשה לבעי הזאה דהא כיון דבאמת טהור הוא רק משום חומרא יזה עלי' א"כ אדרבא יטמא עי"ז מה"ת ואמנם על החותכה פריך שפיר דהוא יכול להיות לו אח"כ הערב שמש ובא השמש וטהר אבל הכלי עצמה דאי אפשר להיות לה הערב שמש דא"כ לא יהיה היכר לצדיקים אי אפשר להיות הזאה עליה ולכך מקשה רק על האדם וז"ב. ומעתה לכך עשאוהו כט"מ בשביעי שלו כדי שלא יצטרך הזאה כיון דבכלי א"א הזאה כמ"ש א"א להצריך הזאה על האדם דהיאך יהיה האדם חמור מהכלי המטמאתו ודו"ק. ויש לי עוד דברים על שאר דבריך היקרים אשר הטבת לראות אלא שלא חפצתי להעמיס עליך ע"כ דבריו החריפים והמתוקים. וזאת אשר השבתי לו ביום ט' אדר ראשון אמת שדפח"ח ומה מתוק מדבש ומה עז מארי אבל בגוף קושייתך למה לא פריך מהשפופרת גופא ומהמשנה לכאורה ל"ק כלל דבאמת היה מקום לומר דלא עשאוהו רק כטמא שרץ ולכך ל"צ הזאה וכל הוכחה דעשאוהו כטמא מת הוא מכח המשנה דהחותכה ומטבילה וכדאמרו שם בסוגיא לכך הוכרח להקשות מכח הברייתא דחותכה ומטבילה. מיהו בלא"ה אין קושיא דשם לא נחית רק לפלוגי אי בעי לטמאותו או לא אבל כל שטמא י"ל דצריך הזאה ג"כ אבל מברייתא דחותכה דייק שפיר ודו"ק. ומה שהקשה דאם א"צ הזאה מה"ת א"כ ממילא אדרבא נטמא יותר לפענ"ד ל"ק דכל דרבנן טמאוהו וצריך הזאה שוב לא מקרי הזאה לצורך. וכמדומה לי שכיוצא בזה כתב בשו"ת שבות יעקב ח"א לענין הזאת שלישי ושביעי על קושית העולם בזה והדבר נכון מצד הסברא דלא כתב רבינו רק הזאה שלא לצורך הוא דמטמא וכל שחז"ל אצריך הזאה לא מטמא ודו"ק עכ"ד ועיין בירושלמי בחגיגה פ"ב ה"ז בסופו דמפרש הק"ע דהחותכה ומטבילה טעון טבילה היינו שבשביל שהוא נוגע חשו שמא יטמא את הכלי ועיין בפ"ג שם ה"ב אבל הש"ס דילן לא סובר כן דזה אין סברא כלל דלחוש על ידיו שהן טמאות ועיין בשיח יצחק ובשלום ירושלים ודו"ק. שוב הגיעני מכתב מאבי הרב נ"י שהשיב אלי בזה"ל הנה דבריך טובים ונכוחים וקורא אני עליך דנפיק מינך טעמא מאלפך עכ"ל הזהב ועיין בפי"ג מאבות הטומאה ה"ו שכתב מזה עליו ומטבילה שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלו וגם שם אינו רק חששא דרבנן ואפ"ה צריך הזאה ולא אמרינן דהזאה שלא לצורך הוא. מיהו אין ראיה דשם יהי' לו הערב שמש וגם בהזאה שלא לצורך די בהערב שמש מיהו יש ראיה מכל הזאות שהי' לכה"ג שבעת ימים קודם יום הכיפורים וכן קודם מעשה הפרה והי' רק למעלה בעלמא ודו"ק. שוב מצאתי לאחר זמן רב במלמ"ל פי"ט מאבות הטומאה הלכה א' בסופו בא"ד ד"ה ומ"ש שכתב דכל שחכמים תקנו שצריך להזות לא מקרי הזאה שלא לצורך הרי בהדיא כמ"ש. אחר כמה שנים מצאתי בספר ראשון לציון והוא ספר מהגאון בעל פרי תואר בלקוטי' על חגיגה שכתב דרך פשיטות דהך דתבעי הזאה קאי על גוף השפופרת דאל"ה יקשה הא חרב אינו כחלל וכפי הנראה כוון ליישב קושיא זו אבל המעיין בש"ס ימצא דא"א לפרש כן ועיין בתוס' שם בע"א ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דכל שצריך להזאה לא הוה הזאה שלא לצורך ישבתי לנכון מה שהקשה אותי החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם נ"י בהא דאמרו בשבועות דף י"ט הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני ונכנס חייב וע"ז הקשה דלמה לו למתני שהלך בשני ונכנס ת"ל דאף בלא הלך בשני הרי הזה ושנה וממנ"פ טמא מחמת ההזאה ועכ"פ צריך הערב שמש וכל שנכנס במקדש והוא צריך הערב שמש חייב דהו"ל טבול יום ומכ"ש בלא נטבל. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהיה הזאה מחמת ספק פשיטא דל"מ הזאה שלא לצורך. והנה החריף הנ"ל אמר שיש לומר בפשיטות דלפמ"ש רבינו בפי"א משגגות ה"ב דבעינן שידע בסוף עכ"פ באיזה אב נטמא וא"כ דוקא כשנכנס בשני אז עכ"פ ידע מחמת איזה אב נטמא משא"כ כשהספק שמא מחמת השביל או מחמת הזאה לא ידע באיזה אב נטמא ודבריו נכונים. אלא שהלח"מ הקשה שם ע"ז מהא דאמרו בנדה דף כ"ח בראה לובן ואודם כאחד דאמרינן דלר"ע חייב על ביאת מקדש וקשה דגם לר"ע בעי עכ"פ ידיעה בתחילה ולפענ"ד ל"ק דבאמת י"ל דר"ע לא בעי אף ידיעה לבסוף והא דמצריך רבינו שתהי' ידיעת לבסוף הוא משום הכרעה דרב דס"ל דבלובן ואודם פטור וקשה הא לר"ע אף בלי ידיעה כלל חייב וע"כ דבזה פסק רב דלא כר"ע ולכך סתם כרב: