שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קס״ה (ב׳)

מכתבך הגיעני וכו'. ואשר הקשית לשאול בהא דאמרו בחגיגה דף כ"ג עשאוה כטמא מת ופריך ותבעי הזאה אלמה תנן חותכה ומטבילה טבילה אין וכו' ולשיטת החולקים על הרמב"ם דחרב כחלל אינו רק בכלי מתכות ולא בשאר כלים א"כ מאי מקשה והא השפופרת של עץ היתה וכיון דמעולם לא חדשו בה דבר כדאמר התם אמאי תבעי הזאה ע"ש כי יפלא בעיני מאד וצ"ע בדברי המפרשים ואם יש בידך ספר ט"א עיין בו עכ"ל הזהב. והנה ראיתי בט"א ולא העיר בזה. והנה קושיא הקשה אדם קשה כברזל ואמרתי בלבי לייאש מזה למצוא מענה כ"א בד' לא מצינא בשו"ת מצינא וכדאמר רבה בר נחמני בב"מ דף קי"ז כי אנכי יתמי דיתמי ובכ"ז פניתי לבי לכבוד תורת רבותינו הצרפתים. והנה לכאורה חשבתי דבאמת צריך ביאור בהא דמשני עשאוהו כט"מ בשביעי שלו דלכאורה קשה ממנ"פ אם רצו חז"ל לגזור עליו ט"מ ולעשות שאינו נוגע כנוגע אמאי עשאוהו כשביעי שלו ולא כראשון שלו להיות צריך הזאה וצריך לומר דבאמת מקשה שם והתניא מעולם לא חדשו בה דבר ומשני דלא אמרו קורדום שמטמא מושב ופירש"י דלעשות מי שאינו מקבל טומאה כמקבל טומאה זה לא עשו ולא חדשו רק בדבר המקבל טומאה לעשות שאינו נוגע כנוגע. ומעתה לכך עשו רק כשביעי שלו דלקבל טומאה עשאוהו כנוגע אבל לענין הזאה דאי אפשר בשום פנים בשאר כלים לכך לא עשאוהו ולא אצרכו הזאה ובס"ד דפריך תבעי הזאה באמת הי' סובר דחדשו בה דבר וע"ז משני דלא חדשו בה דבר מה שא"י להיות. ובזה מיושב מה דפריך הש"ס והתניא לא חדשו בה דבר ואמאי נטר הש"ס עד עכשיו תיכף דמשני עשאוהו כט"מ הי' לו לפרוך דלא חדשו בה דבר והרי אדרבא אחרי דמסיק דעשאוהו כשביעי שלו והקילו בו פריך הש"ס והוא דקדוק עצום. וגם בספר שיח יצחק הקשה דאמאי לא פריך הש"ס בהא דאמר לעיל עשאוהו כטמא שרץ ג"כ קושיא זו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס לא הוה מצי להקשות לעיל דהו"ל לומר דע"כ לא אמרו דלא חדשו בה דבר רק לר"ל דס"ל יטמא ואח"כ יטבול וע"כ דלא חדשו בה דבר דאל"כ למה הוצרך לטבול אבל לר"א דס"ל דיטבול סובר באמת דחדשו בה וכבר הקשה שם הט"א כן רק דזה אינו דא"כ למה עשאוהו כשביעי שלו הי' לו לעשות כראשון אף להזאה כיון דחדשו וכיון שכן ע"כ דלא חידשו וא"כ למה עשאוהו כשביעי וע"ז תירצו דלא אמרו קורדם שמקבל טומאה והיינו מה שאינו שייך אבל מה דשייך עשאוהו וחדשו בו דבר ושפיר עשאוהו כשביעי וז"ב ודו"ק. אמנם בגוף הקושיא אני תמה דהרי מפורש במשנה פי"ב דפרה משנה ח' ובתוספתא פי"א שם הובא בר"ש שם וכן הוא לימוד ערוך בפי רבינו פי"ג מפרה הלכה וא"ו דאין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי ואפילו בכלי אפילו לא נטמא אלא אחוריו בלבד ונגע זה בכ"ש ושני בשלישי נטמאו הכלים כלן לגבי חטאת ואפילו הן מאה וא"כ מכ"ש באם עשאהו כטמא מת דצריך הזאה ואין מונין בו ראשון ושני וז"ב מאד מאד איברא דא"כ יקשה בהא דמשני לעיל דעשאוהו כטמא שרץ והקשה אלא מעתה לא יטמא אדם ומה קושיא הא בחטאת אין מונין ראשון ושני באמת שכבר הקשה כן הט"א והניח בקושיא. אבל ל"ק לפענ"ד דבס"ד דלא עשאוהו רק כטמא שרץ ולא כטמא מת וע"כ דס"ל דלא מטמא אדם דאל"כ למה לא עשאוהו כטמא מת וע"כ דלא רצו לטמא אדם ושפיר פריך אלא מעתה לא לטמא אדם וע"ז משני דבאמת עשאוהו כטמא מת וע"ז שפיר מקשה אלא מעתה תבעי הזאה ומשני דעשאוהו כשביעי שלו והטעם דעשאוהו כשביעי שלו היא כמ"ש לעיל. ואדרבא מזה נסתייע הדעת החולקים על הרמב"ם ודו"ק היטב: