שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״ס (ג׳)

אחר זמן רב מצאתי בדברי השואל במהרי"ט בראשונות סימן נ"ו שמשמע דס"ל דבכה"ג שמת והיורשים א"י לשבע הו"ל מחוייב שבועה ואיל"מ ע"ש היטב ובמהרי"ט לא השיב ע"ז אמנם כתב בכללות שיש בהתשובה ובלשון השאלה דברים שלא כהלכה ואולי כוון לזה ג"כ ע"ש. ומצאתי בירושלמי כתובות פ"ט ה"ז ובסנהדרין פ"ח ה"ו ושבועות פ"ז דאמר נתחייב אביו שבועה ומת אין בנו גובה דלא כן מה אנן אמרינין יש אדם מוריש שבועתו לבניו אבל אינו ראיה דשם מיירי במת לוה בחיי המלוה ובאופן דמיירי בש"ס דילן בשבועות שם ובירושלמי שבועות פ"ז שם משמע כן בהדיא וכן פירש הפ"מ בכתובות שם ובסנהדרין לא ביאר הפ"מ דבריו ויש מקום לטעות אבל העיקר כמ"ש בכתובות ע"ש ודו"ק ועיין שערי משפט סי' פ"ז ס"ק כ"ג. והנה בהא דאמרו בשבועות דף מ"ז ורב ושמואל האי שבועת ד' תהיה בין שניהם מה דריש לי' ואמר לכדתניא שמעון ב"ט אמר מלמד שהשבועה חלה על שניהם והקשה אותי המופלג מוהר"ר יוסף שורשטיין נ"י דא"כ לדידן דדרשינן שבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים א"כ לא קי"ל כרשב"ט ואנן קי"ל כר"י וכשב"ט ועיין ברמב"ם פי"א משבועות ובטוש"ע חו"מ סי' פ"ז. ולפענ"ד נראה דהנה רש"י פירש בדף ל"ט דלכך חל על שניהם משום שלא דקדק לתת ביד נאמן ולפ"ז נראה לי דלכך דרשינן בין שניהם ולא בין היורשין והיינו משום דעל המשביע ודאי לא שייך דהא היורשים לא הי' להם לדקדק במילי דאבוה וא"כ לא נתקיים כוונת הכתוב שחלה על המשביע וממילא ע"כ דלא קאי בין היורשין לענין המשביע ה"ה לענין דהיורשין יתחייבו ג"כ שבועה ג"כ לא קיי"ל כן ולפ"ז גם ר"י ס"ל כן ולכך פסקינן כשב"ט ודו"ק. איברא דלפ"ז קשה מה אמרו שם אילימא דא"ל חמשין לית לי' מה לי הוא מה לי אבוה וקשה הא מכל מקום כיון דהמשביע אינו חייב א"כ מהראוי לפטור הנשבע. אך נראה דזה לא מסתבר להש"ס דבשביל שהמשביע אינו חייב בזה יפטור היורשין ולכך מוקי בחמשין לא ידענא שיהי' משלמין עי"ז שא"י לשבע זה פטרה התורה וגם הרי א"י ובכה"ג פטר ורב ושמואל חידשו דאפילו המשביע משביע בדין מכל מקום חל השבועה עליו כמ"ש התוס' ודו"ק ועיין בר"ן בפרק שבועת הדיינין גבי מאי איכא בין שבועה דאורייתא לדרבנן שביאר דלכך בשבועה דאורייתא אין מהפכין דכח החיוב מרובה על הנתבע והתורה הטילה עליו או לשבע או לשלם ע"ש וא"כ לכאורה נראה דמש"ה ראוי' היורשים לשלם. אמנם נראה דניהו דעליו היה מוטל או לשבע או לשלם אבל היורשים באמת לא נתחייבו רק שהנכסים נשתעבדו להבע"ח וכל שיש ספק אי נתחייבו הו"ל א"י אם נתחייבתי והיורשים הם יורשים ודאי והשעבוד נכסי הוא ספק ועיין בבעה"ת שער ל"ח ובבית מאיר סי' קע"ח סט"ו ובתשובה אחרת הארכתי דגם יורשים מקרי א"י אם פרעתי והיינו משום דהנכסים נתחייבו בודאי אבל כאן דהספק שמא לא נתחייב האב כלל פשיטא דלגבי היורשין מקרי א"י אם נתחייבתי ודו"ק ועיין בנתה"מ סימן ק"ח ס"ק ד' בענין זה ולא נפניתי כעת. ובשנת כת"ר הגיע לי תשובה בענין זה מבאריאב מבחור אחד והביא דברי נתה"מ ועיינתי בנתה"מ וראיתי שראייתו מתוס' אין ראיה דל"מ רב ושמואל הם ס"ל דשבועת ד' תהיה בין שניהם אין ממעט יורשים רק ששבועה חלה על שניהם וגם ר"נ מצי סבר בזה כוותיה וגם ביורשין שייך מתוך שאינו יכול לשבע משלם וא"כ לק"מ ורק רבא הביא ראיה לר"א מזה אבל ר"נ לא צריך לסבור כן ואתי שפיר דברי התוס' ומכ"ש מה שרצה הנתה"מ לומר דגם אם לא חייבו הב"ד שבועה רק שלא הי' לו פטור והי' מוכרח לשבע בכה"ג הוה ביורשים מחויב שבועה ואיל"מ זה ודאי לא נהירא. ובזה יש ליישב קושית בעה"מ בב"ב גבי שטר חוב היוצא על היתומים שהקשה הרז"ה דלמה לא אמר הטעם הברור דביורשים לא שייך מחויב שבועה ואיל"מ ולפמ"ש יש לומר דלא ס"ל זאת וניהו דפסק כר' אבא אבל מ"מ גם היורשים חייבין ודו"ק: