שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״ה (ג׳)

והנה לפמ"ש הלחם משנה בפ"ב משופר שם לחלק בכל השלשה חילוקים שם ג"כ אתי שפיר קושית המהרש"א דשאני טלטול דלולב שהוא אינו ראוי לעשותו מבערב וגם בעת עשייה המצוה נדחה השבות משא"כ טלטול האבנים ודו"ק. עוד נראה לי הא דפריך טלטול בעלמא הוא היינו משום דבזה לא שייך רק ל"ת ולא עשה דאינה מלאכה ולא נאסר רק שלא יהא טלטול שבת כטלטול דחול ועיין ברמב"ם בפכ"ד משבת הלכה י"ב י"ג וכעין זה כתב הריטב"א ביבמות דף ה' לענין מחמר וצ"ע: והנה בגוף דברי הט"ז שכתב דבתקיעה ליכא שום שבות בי"ט. הנה מצאתי תנא דמסייע לו בר"ן בפ"ק דשבת גבי המדביק פת בתנור שכתב דתקיעת שופר ורדיית הפת אין בו אף משום שבות רק משום עובדא דחול וכל שהוא לצורך יו"ט לא גזרו כלל ע"ש וא"כ מבואר כהט"ז דאין בו משום שבות כלל רק משום עובדא דחול ופשיטא דכל שעושה להתלמד לא שייך עובדא דחול שמצות היום בשופר. אבל באמת לפענ"ד דברי הר"ן תמוהים מאד דמלבד דסותר דברי עצמו בר"ה פרק בתרא גבי מתעסקין עמהם כדי שילמדו ע"ש שהביא בהדיא בשם הרמב"ן דבלימוד לא שייך גזירה דרבה רק משום שהתקיעה שבות בעצמה ע"ש הרי כתב בעצמו דיש בה משום שבות דמשום עובדא דחול לא שייך לאסור שם דאדרבא מלמד התינוקות ומחנכם במצות ופשיטא דחשיב לצורך היום וגם קשה איך יפרש דברי הש"ס שבת דף קי"ד ואמאי לתקעי כי היכא דלידעו דחלבי יוה"כ קריבין בשבת וכו' או משום קניבת ירק או משום שבת הרי דהתם ודאי לצורך הוא ואפ"ה אסור לתקוע משום דהוה שבות. הרי בהדיא דיש בו שבות גמור לא עובדא דחול בלבד דא"כ הוה מותר דיש בו צורך. ומ"ש הר"ן בפ"ק דשבת שם ראיה מהא דמתעסקין עם התינוקות ופשיטא דשבות גמור לא הותר כמו דלא התירו לחתוך אף איסור דרבנן בשביל השופר. הנה מלבד דסותר דברי עצמו בר"ה שם שכתב בהדיא דהתירו משום חינוך מצוה אף גם דאין ראיה משם דשם לכך לא התירו אף שבות דרבנן מטעם שכתב הר"ן בעצמו דחכמים עשו דבריהם כשל תורה ויש בו עשה ול"ת של דבריהם ע"ש א"כ זה שייך התם אבל כאן דבאמת אינו מלאכה שהוא חכמה ולא מלאכה א"כ ניהו דחכמים אסרו אבל עכ"פ עשה דשבתון ליכא דמכל מקום מלאכה ליכא וכעין דברי הריטב"א הנ"ל לענין מחמר דאין בו עשה דלאו מלאכה היא ושפיר דוחה אותה העשה וע"כ דברי הר"ן פ"ק דשבת הנ"ל צע"ג ולית נגר ובר נגר דיפרקיני' ועיין תוס' בשבת דף קט"ז ע"ב ובר"ה דף כ"ט ע"ב שכתבו בהדיא דיש בו איסור דרבנן בתקיעה ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"ה שהבאתי למעלה ויש מקום להאריך אלא שאכ"מ. שוב מצאתי ברשב"א בחידושיו לשבת דף ל"ה ע"ב שכתב בהדיא דבתקיעה ורדיית הפת יש שבות דרבנן ע"ש שהביא ראיית הח"ץ מחולין דף פ"ד ועכ"פ דברי הר"ן צ"ע וגם מבואר שם שלא כדברי הט"ז ודו"ק. והנה כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' הקשה אותי במכתב לשיטת הט"ז מה פריך הש"ס בר"ה דף ל"ג האנשים מעכבין והתניא אין מעכבין את הנשים והתינוקות מלתקוע בי"ט ומאי קושיא דלמא המשנה מיירי בשבת כמבואר משא"כ הברייתא דמיירי בי"ט. ולפענ"ד ל"ק דמלבד דהמשנה מיירי בסתם אף בי"ט ועכ"פ יקשה אמאי לא ביאר הברייתא דביו"ט אין מעכבין הנשים מלתקוע וגם על הא דתני אבל מתעסקים עמהן חידש ר"א דאפילו בשבת ועיין בתוס' שם ד"ה תניא אלמא דהמשנה מיירי ביו"ט אף גם דלפמ"ש למעלה דטעם של הט"ז הוא משום הואיל או משום מתוך שהותר לצורך והרי בנשים לא שייך הואיל ולא מתוך וז"ב ודו"ק ועיין בשו"ת פ"מ ח"א סימן ק"ג שכתב בהדיא דרק בר"ה התיר הט"ז משום דהותר בו לתקוע ולפי"ז בנשים דלא התיר לתקוע ממילא אסורות מלתקוע גם בר"ה ודו"ק ועיין בשו"ת שאגת אריה ועיין תענית דף י"ד דמקשה שופרות בשבת מי שרי ולשיטת הר"ן דאינו רק משום דמחזי כעובדא דחול הא כיון דמתענין ומצוה לתקוע בשופרות פשיטא דלא הוה חיישינן לעובדא דחול ואולי שייך גזירה דשמא יעבירנו וצ"ע גם על הט"ז. אחר כמה שנים מצאתי ביראים שכתב במצוה קי"ז דהא שאמרו תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת דבהארכת תקיעתו יותר מכשיעור לא חילל י"ט כ"ז שהוא עסוק ולא פירש מן התקיעה כדאמרו בשבת דכל זמן שהוא עסוק במילה חוזר אף על ציצין שאינם מעכבין ע"ש הלכך לאחר שפירש אסור לחזור ולתקוע הרי בהדיא דלא כהט"ז דגם ביו"ט אסור לתקוע וכן מבואר שם בכל הסימן ע"ש. והנה במ"ש למעלה יש לבאר דברי הש"ס בסוכה דף מ"ג לולב לכל מסור ועיין רש"י ותוס' ובר"ן מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דהנה באמת כל החשש דשמא יעבירנו הוא רק בשביל דלא הוה בעידנא וכמ"ש הלח"מ ולפ"מ דאיתא בשיבולי לקט הובא במ"א סי' תק"ו דבעשה דרבים לא בעינן בעידנא ולפ"ז הא הרא"ש כתב במ"ק דעשה דרבים היינו מה שאחד מוציא רבים ולפ"ז שם דשלוחי ב"ד מייתי לה וכל העם יוצאין בהקפת הכהנים לא שייך בעידנא דמקרי עשה דרבים משא"כ לולב דלכל מסור ודו"ק. ועיין בעירובין דף צ"ו דלכך נשים אסורות לתקוע משום דאיכא שבות הרי מבואר דגם ביו"ט יש שבות ודו"ק: