שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״ה (ב׳)

והנה במ"ש למעלה דנימא דהואיל שהותר תקיעה לצורך הותר נמי שלא לצורך נראה לפענ"ד כעת דהדבר נכון דבאמת התקיעה חכמה ואינה מלאכה וא"כ כשהתירה התורה לא התירה שום מלאכה רק מדרבנן אסור וא"כ לא שייך מתוך ואף דמדרבנן אסור ואפ"ה מותר לצורך לא שייך לומר מתוך דלצורך לא יכלו לעקור דברי תורה כמ"ש הט"ז סי' תקפ"ח אבל שלא לצורך לא הותר וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב קושית התוס' בר"ה דף כ"ט ע"ב ד"ה הא דבאמת אם הי' מלאכה הי' שייך מתוך ואף בשבת ר"ה הי' מקום להתיר משום מתוך שהותר בר"ה בחול הותר גם בשבת ואיצטריך קרא למעט אבל אם אינה מלאכה לא איצטריך קרא למעט. ובזה מיושב מה דקשה לי טובא בהא דממעט מכל מלאכת עבודה תקיעת שופר והיינו בי"ט כמ"ש התוס' בשבת דף קי"ז וקשה דת"ל משום מתוך. ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא כיון שאינו מלאכה לא שייך מתוך ואצטריך קרא למעט דהו"א אף שאינה מלאכה מכל מקום אסור דאחשבי' קרא וכמ"ש בחידושי לר"ה שם ואכ"מ. והנה בגוף הענין שהאריך הט"ז דתקיעה אינה מלאכה רק חכמה לפענ"ד נראה דכיון דצריך לתקוע מן התורה התורה אחשבי' למלאכה וכעין שכתב רש"י בביצה דף כ"ו לענין שריפת קדשים בי"ט כיון דכתיב באש תשרף אף להריצו לפני כלבו אסור ע"ש. ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם הנ"ל שכתב דמן הדין הי' שיתקעו ויבא עשה של תורה וכו' והקשה הלחם משנה דהא הוה עשה ולא תעשה וכו' וכמ"ש בפרק א' ה"ד ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת התקיעה אינה רק חכמה ולא מלאכה רק שהתורה אחשבי' למלאכה משום מצות התקיעה ולפ"ז שפיר דוחה העשה והלא תעשה דכל הטעם דאינו דוחה עשה ול"ת הוא משום דמאי אולמא האי עשה מהאי עשה כמ"ש בתוס' חולין דף קמ"א ועיין בסוף שו"ת נודע ביהודא ולפ"ז כאן דכל העשה נצמח רק מכח העשה דתקיעה דבעצמותה אינה מלאכה כלל וא"כ פשיטא דהעשה דתקיעה אלים טפי ושפיר דחה משא"כ בפ"א שהעשה והל"ת הם ענין בפ"ע ודו"ק וכעין זה כתבתי בחידושי בהלכות פסח בישוב קושית הפ"י בפסחים דף ה'. ובזה אמרתי דבר נחמד בהא דאמרו בסוכה דף מ"ב ע"ב אמאי טלטול בעלמא הוא ולדחי שבת וקשיא לי דמ"ש מהא דמבואר בפ"א ה"ד דאינו דוחה אפילו שבות של דבריהם דהו"ל עשה ול"ת. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הטלטול אינה מלאכה כלל דחזי למצוה ועיין בתוס' ד"ה טלטול ומ"ש דשייך בי' איסור מוקצה עיין בכפת תמרים דלא חשוב מוקצה וע"כ צ"ל דהאיסור הוא דבשביל שהתורה אחשבי' למלאכה וכיון שלא נצמח רק מכח העשה פשיטא דהמצוה דוחה עשה כמ"ש. ובזה מיושב היטב הא דאמרו דף מ"ג ע"ב א"ה האידנא נמי לדחי אנן לא ידעינן בקביעא דירחא והקשה הריטב"א דכיון דלא שייך הגזירה דרבה מה אכפת לן דלא בקיאינן וגם הא שייך עכ"פ איסור טלטול ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דבזמן הזה אינו רק מנהג נביאים כמ"ש רש"י א"כ בכה"ג לא אכפת לן באיסור טלטול כיון דחזי למצוה כמ"ש התוס' וכאן לא שייך דמצות הלולב אחשבי' למלאכה דהא אינו רק מנהג נביאים וע"ז משני דלא בקיאין א"כ אסור מחמת ספק. ובזה מיושב הא דאמרו שם נוטלין וכובשין תחת האבנים ופירש"י שלא יטלטלו למחר האבנים והקשה המהרש"א דהא טלטול בעלמא הוא ולידחי שבת כדאמרי' לעיל ולפמ"ש אתי שפיר דשאני התם דחזי למצוה ועיקר האיסור נצמח מחמת שהתורה אחשבה וא"כ מהראוי לדחי אבל כאן בטלטול האבנים הוא עשה ול"ת בפ"ע ואינו דוחה כמ"ש הרמב"ם בפ"א משופר ה"ד וז"ב: