שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״ד (ו׳)

והנה במחכת"ה יש כמה גמגומים מ"ש דליראים אתי שפיר הוא תמוה דניהו דלא מקרי לכם ליראים אבל כל דחייב באחריותו הרי הוא שלו לענין דידי' מקרי ע"ז של ישראל וכמ"ש המג"א. גם מה שחידש דגזל עכו"ם מותר מואכלת שלל אויביך וא"כ בע"ז אסור. הנה זה במחלוקת שנוי והרמב"ם פ"ח ממלכים הלכה א' מתיר אף יין נסך בשביל שהוא שלל עכו"ם אבל הרמב"ן פרשה ואתחנן כתב דאסור בע"ז ומשמשיה וכוון לסברת הרמב"ן. אך גוף הדבר דגזל עכו"ם מותר מקרא דואכלת את שלל אויביך לפ"ז לא הותר רק בעת השלל דהיינו שבע שכבשו עיין חולין דף י"ז וזה ליתא ואדרבא המעיין בב"ק דף קי"ג ימצא כי מקרא דואכלת את כל העמים אוסר ר"ה ועיין בכורות י"ג בתוס' שם והיתר דגזל עכו"ם הוא מקרא דרעהו ולא עכו"ם. גם מ"ש כיון דאסור לבטל שוב א"י לזכות הא גזירה דרבא אינו רק מדרבנן ומדאורייתא יכול לבטלה וגם הא יכול לבטל ע"י שהעכו"ם יבטל בע"כ וע"כ גם מבטל אף בע"כ. ולכאורה רציתי לומר דבר חדש דבאמת אם העכו"ם מתייאש מע"ז שלו א"כ שוב היא מותרת ועיין ע"ז דף נ"ג דגנבוה לסטים לא בטלוה והטעם משום דסבר אי נכרי גנבה פלח לה ואי ישראל גנבה איידי דדמיה יקרין לעכו"ם מזבין לה וא"כ משמע דאם היו מתייאש היתה מותרת רק דסבר דלעכו"ם מזבין לה ואף דאסור לישראל להנות מכל מקום כל שלא יתכוין לזכות בה אינו קונה ויכול למכרה לעכו"ם דהמעות אינו רק כגזל בידו דא"ה אין לו דמים ולא קנהו. ולפ"ז שפיר כתב הב"ח דכל שיש בעלים עכו"ם אף דנתכוין לזכות אסור דלא שייך יאוש בעכו"ם דהא בגנבוה לסטים אמרינן דלא מיאש משום דלעכו"ם ימכרה ומכ"ש בגזלה מעכו"ם יודע העכו"ם דאסור לישראל לעבוד ע"ז ובודאי ימכור לו או יתננה לו ולא מתייאש. ובזה מיושב היטב קושית המג"א מהך דגזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה והו"ל ע"ז של ישראל והרי לא נעשה ע"ז של ישראל. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דלא נעשה ע"ז של ישראל הוא משום דהעכו"ם לא מייאש דממנ"פ אם חושב שישראל יעבדנה ח"ו ודאי לא מייאש ואם לא יעבדנה ע"כ ימכור או יתננה אבל אם נימא דע"ז של עכו"ם יכול הישראל לבטלה ומטעם דהו"ל כע"ז שנשתברה מאילי' שוב העכו"ם יתייאש דיכול לבטלה וא"כ דברי הב"ח אמורים דוקא לאחר שחדשו חז"ל הגזירה דא"י לבטל ע"ז של עכו"ם א"כ שוב העכו"ם אינו מייאש עצמו אבל טרם שחידשו הגזירה זו שוב הוה ע"ז של ישראל דעכו"ם מייאש עצמו ובעכו"ם ודאי הוה יאוש וכדאמרו בב"ק דף קי"ד ע"ש ודו"ק היטב כי הוא חריף. איברא דלפמ"ש הר"ן גבי חמץ שעבר עליו הפסח דאף שאסור מדרבנן מכל מקום חשוב דבר שיש לו מתירין אף שהחמירו חכמים אבל לא שע"י גזרתם תצא מזה קולא וא"כ כאן דע"י של"מ ביטול יצא קולא שיוכל לתקוע בו א"כ יוצא בו ע"י חומרתם אפשר דל"מ גזירת חז"ל אמנם נראה דכאן שמה"ת בלא"ה מותר דע"ז של עכו"ם יש לה ביטול רק דע"י הגבהה נעשית של ישראל וגזרינן דלמא מגבה לה א"כ ממנ"פ מה"ת מותר ומדרבנן אסור שמא יגביה ושוב ממנ"פ מותר. אמנם עדיין קשה דבלולב דצריך להגביה דאל"ה לא יהי' שלו שוב מה"ת אסור ול"מ גזירת חז"ל וצ"ל דמיירי בהגביהו שלא לקנות וביו"ט שני. ובזה מיושב דברי הב"ח דבשופר דגזול כשר א"כ לא צריך להגביה שפיר מועיל גזירת חז"ל ממנ"פ אבל בלולב דלהס"ד ביו"ט ראשון צריך להגביה שוב מה"ת אסור ול"מ שוב גזירת חז"ל להפקיע האיסור ושפיר מקשו התוס' ודו"ק היטב כי הוא עמוק: