שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קנ״א (ב׳)

והנה בטעם דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי נראה לפענ"ד דהנה הרשב"ם בדף נו"ן בב"ב כתב בטעם דר"י דקנין פירות כקנין הגוף הוא משום דעיקר הגוף הוא לפירות ולפ"ז ס"ל לר"י כיון דקונה לפירות אינו רשאי לחפור א"כ לא הוה כקנין הגוף ולפ"ז במוכר ביובל דהוה כקונה לזמן דמותר לחפור ניהו דיובל אסור לחפור מטעם ושב לאחוזתו אבל עכ"פ מביא דמכל מקום הוא שלו ורק ארי' דרביע דשב לאחוזתו בעינן ולכך אינו קורא וז"ב. ובזה י"ל בבעל בנכסי אשתו דבאמת מותר לבנות ולסתור ובזה לא שייך ושב לאחוזתו דאף כשיגיע יובל הרי הוא עדיין ברשותו א"כ שפיר הוה קנין פירות כקנין הגוף. ובזה יש לומר מחלוקת ר"ל ור"י במה דכתיב ולביתיך יעו"ש שתי לשונות. ובזה יש ליישב קושית התוס' דהא מה"ת אין לבעל פירות כלל יעו"ש ודו"ק. והנה במה דאמר בירושלמי דבעינן ושב לאחוזתו בעינו והמלמ"ל מטעים לה כמו דאינו נרצע דבעי ושב למשפחתו בעינו לכאורה לא דמי דשם אי אפשר לשוב למשפחתו אבל כאן אטו לא יוכל למלאות החפירה ולהרוס ולבנות כמו שהי' ועיין ב"מ דף ד' כגון דחפר בה שיחין ומערות ופירש הראב"ד דתבעו למלאות החפירות והוה קרקע ועיין בש"ך חו"מ סי' צ"ה באורך ולפ"ז יש לומר דלכך הראב"ד דחה זאת דהירושלמי דס"ל דכל שיוכל למלאות החפירות שייך ושב לאחוזתו וכדאמרו בש"ח ול"ק דתבעו למלאות החפירות והו"ל כקרקע. אך לפענ"ד י"ל דזה תלוי אי קנין פירות כקה"ג דלמ"ד דהוה כקנין הגוף א"כ כל שממלא החפירות הוה שב לאחוזתו אבל למ"ד קנין פירות לאו כקה"ג ניהו דמותר להרוס ולבנות כ"ז שקנה מכל מקום לא מקרי מה שממלא ושב לאחוזתו דהוא לא הקנה לו רק הפירות ולא גוף הקרקע ניהו דיכול לחפור אבל צריך למלאות. ובזה יש ליישב דברי הירושלמי שאמר שם דעוד פליגין בדר"י ור"ל והיינו דבזה נחלקו אי שייך ושב לאחוזתו וכן נראה שפירש הרשב"א בחידושיו וסרה קושית השיורי קרבן שם. אמנם העיקר נראה לפענ"ד דכוונת הירושלמי כיון דכתיב ויצא ביובל ושב לאחוזתו בעינן דלא יהי' מחוסר מעשה בין היציאה ובין ושב לאחוזתו וכעין דדרשו וכתב ונתן שלא יהי' מחוסר מעשה וכאן מחוסר השלמת החפירה ודו"ק היטב: