שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן ק״נ (ג׳)

והנה ראיתי בישועת יעקב שם כמה דברים שיש לפקפק עליהם במה שחידש בנו הרב ז"ל במה שחידש שם דהיא אינה מצוות על מצות יבום ונסתייע משו"ת הרשב"א סי' י"ח שכתב דלכך אינם מברכין על מצות יבום שעיקרה אינו מצוה שהוא משום פריה ורביה והיא אינה מצווית על פו"ר ע"ש. ובאמת לפענ"ד גם דברי הרשב"א צ"ע דמה בכך שאינה מצוות על פו"ר עכ"פ הוא מקיים מצות פו"ר ואף דאפשר שהוא כבר קיים מ"מ גם בזה מקיים ועוד שגם היא מסייעת לקיים המצוה וכמ"ש הח"מ סי' ל"ו שגם היא מקיימת מצות קידושין ע"י שהוא מקיים וכ"כ הר"ן בתשובותיו ואף למאן דחולק באשה ביבום מודה דבאשה יוכל לקיים באשה אחרת או בפלגש משא"כ ביבום שע"כ צריך מצות יבום באותה אשה ובאותו פרק וגם מי הגיד לו שהוא משום מצות פו"ר לבד והרי הוא ג"כ להקים לאחיו שם בישראל ועוד אטו טעמי מצות דרשינן ותדע דא"כ מה מועיל חליצה וע"כ דגזה"כ הוא וע"כ דברי הרשב"א צ"ע אבל לומר שהיא אינה מצוות על מצות יבום כלל זה לא כתב הרשב"א והרשב"א לא כתב רק שתכליתה היא למצות פו"ר אבל גוף המצוה בעצמותה היא מצוה בפ"ע רק שתכליתה היא בשביל זה ודו"ק. ועיין בשו"ת ח"ץ ז"ל סי' א' שנסתפק אם כוונת חליצה היא משום כוונת המצוה או מתורת הקנאה ואם נימא דהיא אינה מצווה א"כ איך אמרו עד שיכוונו שניהם הא היא אינה מצווית ובאמת שאם נימא דהיא אינה מצוות הי' מיושב קושית מהריב"ל שהקשה דאמאי כופין אותו שיחלוץ הא יכולה לומר אדעתא דמצוה לא נדרתי ועיין במהרי"ט ח"א סי' קי"ח ובשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"א ובמחנה אפרים הלכות שבועות סי' ב' שכלם כרכרו בזה ולא העלו דבר ברור. ולפמ"ש אין מקום קושיא כלל דהיא אינה מצוות כלל וע"כ הדבר צ"ע. ובגוף קושית הרשב"א הנ"ל דאינה עולית ליבום נראה לי ליישב דהנה המשנה למלך הובא בבני דוד הקשה עליו דאמאי לא דחי העשה דניהו דנדר עשה ול"ת הא קי"ל דישנו בשאלה וכדאמרו בריש יבמות והשעה"מ בהלכות נדרים כתב ליישב עפמ"ש התוס' בעירובין דף ק' דעשה שבא ע"י פשיעה אינו דוחה ע"ש ודבריו תמוהים דאמאי מקרי עשה דיבום ע"י פשע מי פשע הלא היבם לא נדר והיא פשעה במה שנדרה. אמנם בגוף הקושיא היא תמוה דזה קשה על גוף הא דנדרים חלים עד"מ דאמאי לא יבא העשה ולדחי ל"ת וכמ"ש הפר"ד להקשות על החינוך ועיין בשעה"מ שם. אך מצאתי ברשב"א בתשובתיו ח"ג שהקשה כן וכתב דרק דיחויא בעלמא הוא ביבמות שם אבל באמת כל כמה דלא נשאל על נדרו העשה והל"ת במקומו בתקפו וא"כ ה"ה כאן דכ"ז שלא שאלה על נדרה היא בתקפו. ולפ"ז אני אומר דבר ברור דזה דוקא אם הוא ולא אחר יכול לבטל נדרו דאז כל כמה דלא נשאל הנדר בתקפו אבל כאן דמיירי שנדרה מכל מיני הנאות בחיי בעלה מיבמה והרי אמר שמואל בשם לוי בנדרים ד' פ"ב דהנאת פלוני עלי יכול בעל להפר דהוה נדרי עינוי נפש וא"כ יכול הבעל לבטל הנדר והוה קיל דישנו בהפרה וא"כ מה"ת באמת הי' היבום דוחה דעשה ול"ת קיל דישנו בהפרה ורק דמדרבנן אסור גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה וא"כ שפיר עולה ליבום מה"ת ומיושב קושית הרשב"א וז"ב. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ לאחר מיתת בעלה דהיבם א"י להפר כמבואר ביו"ד סי' רל"ז וא"כ אינה עולה ליבום דהנדר עשה ול"ת בתקפו וצריך לומר דלאחר מיתת הבעל שוב אפשר דאינו חל נדרה דמשועבדת ליבם להתיבם. ובזה יש ליישב גם דברי רש"י הנ"ל דבנטולה אני מהיהודים דאסורה לגבי אחרים ואינו מועיל הפרת הבעל לגבי אחרים כדתנן יפר חלקו וכדאמרו בנדדים ד' פ"ב דהוה בינו לבינה ולא נדרי עינוי נפש וכיון שכן שוב בודאי יש לומר דלא מסקא אדעתא דא"כ לא תעלה ליבום ולחליצה וכקושית הרשב"א הנ"ל וע"ד מ"ש למעלה. ובלא"ה יש להבין לכאורה דאמאי נכוף אותה לחלוץ ולא ניחוש דעיניה נתנה באחר וכמו בנטולה אני מן היהודים וצריך לומר כיון דהיא אסרה כל הנאות אפשר דבקושטא קאסרה וכיון דעכ"פ ספק יש שמא עניה נתנה באחר שוב יש לומר דהעשה דוחה דעשה דיבום ודאי ועשה ול"ת דנדר הוא רק ספק ובזה יש להאריך בהך דנטולה אני מן היהודים אלא שלא נפניתי כעת וע"כ קצרתי. והנה ראוי להסתפק באשת כהן שאמרה לבעלה נאנסתי דאינה נאמנת משום דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר אבל לאחר מיתת בעלה אסורה לכל כהן כמ"ש הרמב"ם וכן הוא בש"ע אהע"ז סי' וא"ו סי"ג היאך הדין אם מת הכהן בלא בנים דמי חיישינן דמסקא אדעתא דמית הבעל ונאסרת ליבם דענ"ב או דלמא דכאן לא שייך זאת ואף דקי"ל באהע"ז סימן קס"ה ס"ב דכופין אותו משום דלא מסיק אדעתא על היבם אבל כיון דאמרינן ענ"ב עדן יש להסתפק כיון שרצתה להתגרש מן הבעל ממילא תהי' אסורה על אחיו. מיהו יש לומר דעניה נותנת באחר הי' בשביל בעלה ששנאתו אבל היבם לא מסקא אדעתא דתאסר ושפיר נאסרה על היבם דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא וא"ל דכיון דהתורה אמרה ויבמה בע"כ א"כ שוב משועבדת היא ליבם ואיך תוכל לעשות עצמה חד"א כל דמשעבדא לי' דזה אינו דבעת ההיא לא היתה משועבדת ליבם כלל דאולי יהיה לה בנים ותדע דהרי גם הנדר חל אם הי' מסקא אדעתא דיבם וע"כ דלא משעבדא לי' וגם לשיטת הראב"ד דמועיל אמתלא יש לדון וכיון דבשעת הנפילה לא הי' נודע האמתלא אם תועיל ודמי לאם היה לו אשה בעת שנפלה לפניו דכתב הב"ש סימן קס"ה ס"ק ד' דאסור ע"ש וה"ה כאן דלא נודע ענין אמתלא דצריך אמתלא טובה. אך בגוף הדין שבתי וראיתי בסי' קע"ג סי"א דבספק סוטה צריכה חליצה וגם באשת כהן שנאנסה בבירור שיטת הנימוק"י הובא בב"ש שם ס"ק יו"ד דבעי חליצה מכ"ש בכה"ג דאינו רק ספק דאף דשויא חד"א על עצמה אבל מ"מ אינו רק ספק סוטה לפנינו ועכ"פ חליצה צריכה כנלפענ"ד: