שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ח (ב׳)

אשר שאלני בדבר שאירע בק' דינאיב באחד שמכר חמצו לעכו"ם ובתוכו היה חבית חומץ אשר לא ידע המוכר ממנו שהי' סגור ומחותם ונשלח לו מאחד למכרו בכלל חמצו והוא אמר לעכו"ם כל מה שיש כאן הכל מכור לך בכלל החמץ וע"ז רצה המ"ץ דשם לאסור החומץ הנ"ל דזה החומץ הי' נעשה מיי"ש והו"ל חמץ שעבר עליו הפסח דמה שמכר בכלל החמץ ל"מ כמבואר בחו"מ סימן ר"ט ס"ב דכל מה שבתיבה ל"מ שהרי א"י מה שיש בו אם תבן או זהב ואין זה אלא כמשחק בקוביא וה"ה כאן וע"ז שאל מעלתו אם יפה הורה. והנה לכאורה רציתי לומר לפמ"ש הט"ז שם להקשות דהא כיון שמשך הוה בידו ובידו מועיל לענין אסמכתא כמ"ש בסי' ר"ז סי"א וכתב בתירוץ השני דמיירי שאינו בידו ומשך לסימטא ולפ"ז בחמץ דהוה בודאי בידו דהוא הקנה לו אג"ק ובידו ממש הוא ויכול לעשות בו כמו שירצה א"כ קנה אבל באמת תירוץ הלז הוא דחוק דסתם משך משמע שמשך לרשותו והעיקר כתירוץ הראשון דאף שהוא בידו מכל מקום אינו נחשב לכלום כיון דלא גמר בלבו לקנות דא"י מה יקנה. והנה לכאורה הי' נראה לי היתר דכפי מה ששמעתי אותו החומץ הנעשה מיי"ש הוא מהפסולת של יי"ש וכבר נודע דגם ביי"ש גופא דעת הפ"י דאינו רק זיעה בעלמא ואף אם נימא דלא כדבריו וכמ"ש הח"ץ ז"ל בתשובה ועיין בח"י סימן תמ"ב בהתשובה שם שהשואל הרב מהר"מ והב"ש הסכימו דאינו רק זיעה בעלמא ואף להח"י שם מ"מ החומץ דנעשה מהפסולת בודאי אינו רק זיעה בעלמא ושייך ההיתירים דשם ע"ש ובפרט דבאיסור דרבנן כגון חמץ נוקשה דעת המ"א דאף באכילה מותר לאחר הפסח וכמ"ש בסי' תמ"ז ס"ק מ"ו ואף להח"י שם בס"ק נ"ג שחולק עכ"פ בהנאה מותר א"כ מותר למכרו לעכו"ם עכ"פ. אך לפי שלא ידעתי היטב מהות עשי' ע"כ לא יכולתי לעשות סמיכה מזה. והנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דכאן לא שייך הטעם דלא גמר וקני דהרי באמת כבר נודע דמכירת חמץ אינו רק הערמה בלבד כדי להנצל מאיסור וכבר כתב התב"ש בחידושיו לפסחים דף כ"ב דעיקר ההיתר הוא דבדרבנן שייך הערמה וכיון שכן בודאי גמר להקנות כל דבר וגם הוא גמר לקנות כ"ז דעיקר המכירה והקנייה הוא רק כיון דהוא חמץ וכל שיש בו חמץ גמר לקנות ועיין במג"א סי' תמ"ח ס"ק ד' בשם המ"ב דבחמץ בגילוי דעת בלבד סגי ובאמת שזה מנהג בכל תפוצות ישראל שאנשים שיש להם כל מיני חמץ עושים קופה אחת ושולחים לחנות אחת למכור החמץ ומוכרים החמץ וכל הכלים החמוצים וכל דבר שיש בו חשש חמץ וגם בנוסח השטרות מכירת חמץ כתוב כן ואין איש פוצה פה וע"כ כמ"ש דבודאי כיון דקונה בדבר מועט כל החמץ גמר בלבו לקנות כל דבר ואם ירצה למכרו יראה מה שיש בו ובכ"ז נראה לי לעשות כמ"ש הפ"י בתשובה לערב החומץ בחומץ אחר שיהיה ששים נגדו ואז בודאי מותר ודו"ק ועדיין צ"ע: עוד נראה לי דבר חדש דכל הטעם דא"מ בסי' ר"ט ס"ב שם במוכר ביחד משום דהוה כמשחק בקוביא והוה אסמכתא דלא סמכה דעת הקונה ועיין שם בסמ"ע ס"ק ב' והרי דעת הראב"ד דלגבי עכו"ם לא שייך אסמכתא ועיין מגן אברהם סימן תמ"א ואם כן כל שמוכר לעכו"ם ל"ש זאת דגם אסמכתא קני. אמנם באמת אנן לא קי"ל כשיטת הראב"ד בזה. וראיתי להמק"ח סימן תמ"ח ס"ק ז' שהקשה על הט"ז שם ס"ק וא"ו במ"ש דע"מ כן לא מכרו לו והקשה דא"כ אם ימכרנו לאחר ממילא לא נתקיים התנאי והמכירה בטילה ועבר למפרע על בל יראה וכתב דכוונת הט"ז דהוה כאילו התנה ע"מ שאם תמכרנו לא תמכרנו אלא לו וכשמוכר לאחר נקנה באותו פעם לישראל הראשון מחמת התנאי ואף דבישראל לא קנה כמבואר בחו"מ סי' ר"ו כשלא אמר מעכשיו היינו מטעם אסמכתא ובעכו"ם לא שייך אסמכתא כמ"ש הראב"ד ובמחכ"ת כל דבריו שם תמוהין דמה שסמך על הראב"ד לא קי"ל כן וכמ"ש גם מ"ש דבישראל כה"ג לא מהני אם לא אמר מעכשיו והביא מחו"מ סי' ר"ו במחכ"ת הביא ראיה לסתור דבסי' ר"ו ס"א בהג"ה מבואר שם דאם אמר בפירוש לא תמכור רק לו מועיל וכן מבואר בסי' ר"ז שם סעיף יו"ד דאם התנה המוכר שיחזור לו המקח כשיתן לו מעות הרי המקח קיים והוא יחזיר לו אח"כ וגם שם מבואר דאם התנה שלא ימכור לאחר ועבר ומכר המכירה בטילה והטעם דכל שלא קיים תנאו הרי מכירתו בטילה ומ"ש המק"ח שם דאם נימא דהמכירה בטילה שוב מכר דבר שא"ש ומכירתו בטילה ושוב לא עבר על תנאו במח"כ הרי בסימן ר"ז סעיף ה' מבואר להיפך וע"כ דניהו דמכר שלא כדין דבר שא"ש ומכירתו בטילה אבל לא בשביל זה מקרי נתקיים התנאי דמ"מ עבר על תנאו במה שמכרו ול"ד למ"ש התוס' בגיטין דף פ"ג דשם התנה ע"מ שלא תנשא לפלוני וכל שאין הקידושין חלים לא מקרי נישואין והוא ע"מ שלא תנשא אמר וז"ב ופשוט. וגם גוף כוונת הט"ז שהסיב שכוונתו שימכרנו לו המעיין בט"ז שם ימצא שלא כיון כן ואדרבא מבואר בדבריו שכיון שלא ימכרנו לאחר ע"ש היטב ובאמת שדברי הט"ז תמוהין ותיתי לי שבראשית ההשקפה בט"ז עמדתי בזה ומצאתי במק"ח שהעיר בזה. אך לפענ"ד כוונת הט"ז דבעינן משפטי התנאים ועיין משנה למלך פי"א ממכירה הלכה יו"ד שם וא"כ כאן שמכר החמץ והתנה ע"מ שלא ימכרנו לאחר הרי הוה מעשה קודם לתנאי דהתנאי בטל והמעשה קיים כמבואר באבן העזר סימן ל"ח: עוד נראה לי דבר חדש עפמ"ש במעשה שאירע פה ק' שאחד מכר החמץ שלו לעכו"ם וכתב בפירוש בשטר מכירה שאם לא יתן לו המותר המעות אחר הפסח יהי' מכירתו בטילה. ונשאלתי בזה וצדדתי כמה צדדים וכתבתי שם עוד סניף להקל דכיון שהתנה אם לא יחזיר לו אח"כ יהי' המכירה בטילה ונמצא יעבור למפרע על ב"י א"כ אינו מועיל תנאו דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה דל"מ וא"ל כיון דכבר ביטל אינו רק איסור דרבנן דהרי מבואר בס"ה בהג"ה בסי' ל"ח שם דאף המתנה על איסור דרבנן תנאו בטל ואף דהב"ש חולק שם מ"מ כדאי הג"מ והרמ"א שם לסמוך עליהם להיות סניף להיתרים וא"כ ה"ה כאן עוד אחת היתה שם שכבר נאבד או נקרע השטר מכירה וכשנודע להמורה הענין שלח אחריו והוא אמר שנעשה כהוגן ואחד אמר שלא עשה כהוגן והנה הארכתי אם נאמן בעצמו שעשה כהוגן דאף דע"א נאמן באיסורים מכל מקום היכא דפתיך בי' ממונא אפשר דאינו נאמן כמ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין דף כ"ט גבי ראה אביכם שטמן מעות ארי"ל דל"ד לשם דשם דפתיך בי' ממונא ולענין ממון לא האמינה תורה לע"א אבל במה שמעיד על עצמו שעשה כהוגן והתורה האמינה לו ע"ז דע"א נאמן באיסורין פשיטא שנאמן ולא שייך בזה ענין ממון כלל וש"ה דחיישינן בשביל ממון הוא משקר והתורה לא האמינתו לענין ממון והוא אומר שמע"ש ובאמת לא מע"ש הוא כלל. ובזה יתיישב כמה קושיות שהקשה בש"ש שמעתא וי"ו על הר"ן ע"ש בפ"ד אבל כאן דמעיד על איסור וע"ז נאמן ממילא נאמן אף שהוא נהנה מזה ותדע דהא נאמן לומר שבשר כשר הוא או שנמלח וכדומה אף שנהנה מזה שמוכרו לאחרים ומרויח הרבה וז"פ ואף דאחר מכחישו ואמר שא"ל שמכר על תנאי יש לומר דהראשון נאמן וכמ"ש הרמב"ן לענין פלוני טיהר לי הכתם ועיין ביו"ד סי' קפ"ה וגם לענין ממון נאמן הראשון. עוד כתבתי שם דאם הי' שתי עדים שעשה כהוגן ושנים אומרים שהי' שלא כהוגן דיש לצדד דהחמץ מותר לאח"פ וחילי דילי דהרי באמת ביטל החמץ ורק דאעפ"כ אסור כמבואר סימן תמ"ח משום דצריך לקיים תקנת חז"ל ולבערו ואף שוגג או אנוס אסור ולפ"ז כיון דמשום קנס חז"ל הוא הדבר דומה למ"ש הש"ך ביו"ד סי' ל"ט לענין בדיקת הריאה דבשני עדים המכחישים את השנים אחרים דהוא כשר כיון דלא שייך הטעם שכ"א יסמוך ולא יבדוק דשני עדים מעידים שעשה כדין ע"ש וה"ה בזה. ואח"כ מצאתי בפ"מ סי' תמ"ח שם שנשאל על מעשה כזו והאריך שם ג"כ לצדד בהפ"מ להקל מכמה טעמים אחרים ע"ש: