שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ד (ב׳)

מכתבו עם ד"ת לנכון הגיעני תמול וחשתי ולא התמהמהתי להשיבו היום מפני הכבוד. והנה מ"ש ליישב קושית המקנה בקידושין דף ה' על מ"ש התוס' ונילף ק"ו מקרקעות וכו' וכתבו דמה לקרקעות שכן קונין אגבן והקשה המקנה דאכתי ניליף ק"ו משטרות של אחרים דהוה כסף לענין קידושין ואפ"ה אין פודין בו ועוד הקשה דנילף ק"ו מעבדים דיכול לקדש בו אף שאין פודין בו הקדשות וע"ז כתב מעלתו דבאמת א"י לקדש בעבד דהרי קידושי אשה משדה עפרון דוקא ילפינן ולא מסתם שדה כמ"ש התוס' בדף ג' ע"א ואם אברהם היה נותן לעפרון העבדים לא היה קונה השדה כיון דעפרון לא היה יכול לקנות העבדים דקי"ל ולא הם קונין מכם ולא הם קונים זה מזה עכ"ד. ובמח"כ שמא שכחת או שמא לא למדת מה דמבואר בגיטין דף ל"ח דיכול לא יקנה למעשה ידיו אמרת ק"ו נכרי ישראל קונם נכרי מנכרי לא כ"ש הרי לך בהדיא דנכרי מישראל קנה למעשה ידיו והוא מקרא מפורש וכי תשיג יד גר תושב וכן אמרו בקידושין דף י"ד ע"ב עבד עברי נקנה בכסף מנלן אמר קרא מכסף מקנתו וכו' אשכחן ע"ע הנמכר לנכרי הואיל וכל קנינו בכסף וע"ש רש"י ותוס' ד"ה הואיל והדבר מבואר בכמה מקומות ולפי שהוא פשוט לכן לא הארכתי וכיון שנקנה לו למע"י שפיר היה מקנה לו עבורו השדה וז"פ. ובזה נדחה גם מ"ש בישוב קושיא הראשונה דש"ח גרע מע"ע וע"כ טעמא דר"מ דאמר דהמקדש בשט"ח דאחרים דמקודשת הוא משום ש"ק דאית ביה ובזה הארכת וכל דבריך בנויים על יסוד תוהו ולא חפצתי להאריך ואתה דע לך. ומ"ש באות ב' בהא דהקשו התוס' קידושין דף ב' ד"ה ב"ש אומרים במס' עדיות תני לה גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה ואע"ג דאי קבלה קידושין מאחר הוה ב"ש לחומרא מכל מקום לאו להכי איתשל והקשה הפ"י הא ע"כ להכי איתשל דאילו לענין אם צריכה גט מראשון או לא התינח בדינר ופרוטה בשוה דינר ובשו"פ מא"ל דגם לב"ש צריכה גט מספק אף בפחות משוה דינר שמא שוה דינר במדי כדאמרו בדף י"ב וע"ז הארכת ליישב בדברי שכל. ומדי עברו רעיוני בין בתרי מכתבך נפל במחשבתי ליישב קושית הפ"י דהנה בדף ל"א אמר ר"ז דטעמי' דב"ש שכן אשה מקפדת על עצמה ואינה מתקדשת בפחות מדינר א"ל אביי אלא מעתה בנתי' דר"י דקפדין וכו' א"ל פשטה ידה וקבלה לא קאמינא ל"צ דקדשה בלילה אי נמי דשויא שליח. ולפ"ז הרי הר"ן כתב דכל הטעם דהמקדש בתמרה מקודשת דחיישינן שמא שו"פ במדי ומה אכפת לה במה ששוה במדי פרוטה משום דכל שקבלה הוה כאילו אמרה לדידי שוה לי. ולפ"ז זהו כשקבלה בעצמה אז אמרה לדידי שו"פ אבל כשקבלה ע"י שליח או בלילה והיא לא ידעה כלל משווי הקידושין א"כ איך אפשר דהוה כאילו אמרה לדידי שוה לי דהא לא קבלה על נפשה כלל וז"ב ולכך לב"ש בפחות משוה דינר אינה מקודשת אף מספק. איברא דלפ"ז יקשה בהא דאמרו בדף י"ב על שמואל דאמר דהמקדש בתמרה מקודשת חיישינן שמא שו"פ במדי והאנן תנן ב"ה אומרים בפרוטה ובשו"פ ומשני כאן בקידושי ודאי כאן בקידושי ספק וקשה דקארי לי מה קארי לה דכיון דע"כ ב"ה מיירי בחדא גוונא כב"ש והיינו בקדשה בלילה או בקדשה ע"י שליח וא"כ ל"ש החשש שמא שו"פ במדי דלא שייך לדידי שוה לי. אך זה אינו דלהס"ד שם דלא ידעינן דשמואל קידושי ספק קאמר וס"ד דהוה קידושי ודאי כיון דיש לחוש שמא שו"פ במדי הרי הוה קידושין וכיון דהוו קידושי ודאי גם ע"י שליח או בלילה הוה קידושי ודאי דכל שודאי קידושין הם כיון שקבלה ולא ראתה או שעשתה שליח הוה כמותה והוה קידושי ודאי וז"ב. ובאמת אחר דמסיק הש"ס דלא הוה רק קידושי ספק והיינו משום דהוה כאילו אמרה לדידי שוה לי וכל שלא אמרה בעצמה שוב לא הוה אף קידושי ספק וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשה הא"מ דאכתי יקשה על ב"ש דעל פחות מדינר כיון דהוה כסף יכולה לומר לדידי שוה לי לשיט' הר"ן והוה קידושי ודאי. ולפמ"ש א"ש כיון דאינו רק קידושי ספק א"כ לא שייך לדידי שוה לי כל שקדשה ע"י שליח דלא סברה וקבלית וגם לפמ"ש המשנה למלך פ"ו מהלכות אישות להסתפק בעשה שליח לקדש קידושי ודאי והוא קידש קידושי ספק אם מועיל השליחות דיכול לומר לא שלחתיך רק על קידושי ודאי ע"ש א"כ לב"ש שוב אינה מקודשת כלל ע"י שליח בפחות משוה דינר דלא עשתה שליח על קידושי ספק והש"ס בדף י"ב שם להס"ד דהוה קידושי ודאי שפיר מקשה וכמ"ש. שוב ראיתי ביש"י שהביא בסי' ל"ו שהקשה בשם אביו אא"ז הגאון מהרמ"ז זלה"ה על המלמ"ל הנ"ל מדף י"ב. ולפמ"ש להק' דשם בהס"ד קידושי ודאי הם ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב קושית הא"מ הנ"ל ומ"ש ליישב דברי רבינו במה שפסק דהמקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר פסק דקנה ובקידושין מ"ז מקשה אהדדי לפענ"ד י"ל דהנה הסמ"ע בסימן ק"ץ כתב דקנין שדה בכסף הוא מתורת שיווי כמו בשדה עפרון והט"ז הקשה מקידושי אשה דהוה קנין ויליף משדה עפרון ולפ"ז יש לומר דלרב דיליף בדף ג' מויצאה חנם ולא יליף משדה עפרון א"כ ס"ל באמת דהוה מתורת קנין וגם במכר הוא מתורת קנין כדיליף בדף כ"ו משדות בכסף יקנו וכמ"ש הב"ח ועיין בשו"ת פ"מ ח"ג בחידושיו לקידושין ובק"א להלכות פסח שלי וא"כ שפיר פריך בדף מ"ז על רב דא"כ במכר למה קנה אבל לדידן דיליף משדה עפרון וא"כ עכ"פ בשדות ודאי מתורת שווי הוא כמ"ש הסמ"ע סובר רבינו דבקידושין דאי אפשר לומר מתורת שווי דאטו שווי של אשה אינו רק פרוטה וע"כ דהוא מתורת קנין ושפיר במלוה דהיא להוצאה לא שייך תורת קנין בדבר שאינו בעין משא"כ בשדות דהוא מתורת שווי שפיר קנייא דמכל מקום יש לו שווי דהא חוב הוא ושוה ממון אלא שלשון רש"י בדף וא"ו ע"ב לא נראה כן גבי אביי שם וצ"ע: ובמ"ש יש ליישב הא דאמרו בקידושין דף ז' ע"ב ותנא מייתי לה מהכא כי יקח איש אשה ובעלה ואין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה קח ממני ופירש"י כי יקח איש וכו' והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו כדכתיב סיפא דקרא והיה אם לא תמצא חן וכו' ונשאלתי מאחד מהמלמדים להועיל לאיזה צורך כתב רש"י כן והלא די דיליף לקיחה מנתתי כסף השדה וש"מ דכסף אקרי קנין וכדאמרו בדף ב' וג' קיחה קיחה משדה עפרון. ולפמ"ש יש לומר דק"ל לרש"י כיון דיליף מכסף השדה א"כ בשדה עפרון הי' כסף שווי ואנן בעינן קנין וע"כ דהקנין הי' בדבר אחר או בשטר או ביאה וכמ"ש הט"ז דקידושין הם קנין וע"ז כתב רש"י דכיון דהצריכה הכתוב גט מלקיחה זו ע"כ דהיה קנין דאם לא הי' רק בתורת שווי אבל קנין היה צריך להיות ד"א א"כ כל שלא היה רק כסף לא קנה אותה ולמה צריך גט וגם לפמ"ש התוס' בדף ג' ד"ה אשה הי' מקום לומר דכיון דיליף משדה לבעי חזקה ושטר כמו בשדה והרי במקום שקונין בשטר צריך תרווייהו ועיין בדף כ"ו לכך כתב רש"י דנפקא לי' ממה דצריך גט בלקיחה זו. ובזה יש ליישב הא דאמר בדף ב' א"נ משדות בכסף יקנו ודברי התוס' שם והמשכיל יבין ואכ"מ להאריך. אבל בפשיטות יש ליישב כיון דמסיק הש"ס דאי כתב רחמנא ויצאה חנם הו"א היכא דיהבה לי' איהי לדידיה וקידשתו הוה קידושין כתב רחמנא כי יקח ולא כי תקח וצריך להבין דאיך ממעט מכי יקח ולא כי תקח וצ"ל דה"פ כי יקח איש אשה הוא דצריכה גט על לקיחה זו הא בכי תקח ל"צ גט וא"כ זה כוונת רש"י והצריכה הכתוב גט על קיחה זו היינו דוקא על לקיחה זו צריכה גט לפוטרה ולא בכי תקח וז"ב ואמת. וע"ד החידוד אמרתי דהנה הקשיתי בראשית ההשקפה מנ"ל ללמוד דבכסף לבד קנה והא כתיב ובעלה דמיניה ילפינן קידושי ביאה ודלמא עד דהוה תרוייהו וחפשתי ומצאתי בפ"י לעיל בדף ב' שהרגיש בזה. אמנם יש לומר ע"פ מה דהקשו התוס' לב"ש דבעי עדות דבר א"כ ל"ל קרא לא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ת"ל דהו"ל מחזיר סוטתו וכתב הפ"י בהקדמתו לסדר נשים דפשטא דהאי קרא מבואר דמיירי בטוען פ"פ מצאתי כמו שאמר כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו דמשמע תיכף בשעת ביאה וא"כ יש לומר דהראשון טען פ"פ והשני טען שהראשון לא היה בקי בפ"פ וא"כ שפיר צריך קרא דנתברר שלא היתה סוטה ע"ש ולפ"ז כיון דמיירי במצא פ"פ לפי דעתו א"כ ממילא לא קדשה בביאה דדעתו על גמר ביאה וכבר מצא פ"פ וא"כ לא נשאר רק קידושי כסף ואפ"ה הצריכה הכתוב גט לפוטרה מלקיחה זו אלמא דבכסף לבד נקנית והא דיליף ביאה מובעלה היינו שהוא רצת לקנותה בביאה אבל כיון שמצא פ"פ לא נשאר רק כסף ואפ"ה קנה מדצריכה גט וע"כ דנקנה בכסף ודו"ק היטב כי הוא נכון בכוונת רש"י ע"ד הפלפול: