שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ג (ב׳)

והנה מ"ש למעלה ליישב מה דלא אמר הנ"מ לענין איסור הכנה אכתי יקשה דאמאי לא קאמר הנ"מ לענין יו"ט אחר השבת. אמנם באמת בלא"ה ל"ק דבאמת הרא"ש כתב עוד טעם אחר דהביצה טובה יותר וא"כ לענין הדין היה מותר דלא שייך הכנה ולכך קאמר נ"מ לענין מו"מ דזה נפקותא טובה. עוד שאלני הרב הנ"ל בהא דפריך הש"ס בדף ו' וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט והקשה לפמ"ש הרמב"ן לחלק בין אם המוקצה מחמת איסור אז כשנפקע האיסור לא נפקע מחמתו המוקצה ובין כשנפקע המוקצה מחמת שהוא מוקצה וכשמקצה בידים ודאי אסור וא"כ כאן דהוה מוקצה בידים דהרי מדחהו ביו"ט והוה כגרוגרות וצימוקים וכמ"ש התוס' ד"ה הואיל ובשבת דף מ"ה וא"כ מה מדמה לעגל שנולד ביו"ט דשם לא אדחי' בידים וכאן הוה דיחוי בידים. והנה אמרתי בפשיטות דיש להקשות דשאני הכא דדחי' בידים אבל לפמ"ש התוס' בשבת שם לחלק דשאני מנר שכבה דעכשיו נראה ויצא מהדיחוי ע"ש וה"ה הכא כיון דכעת כבר יצא מהדיחוי שוב לא מקרי דיחוי בידים. אמנם אי קשיא הא קשיא מה מקשה מעגל שנולד ביו"ט הא לפמ"ש בסימן תקי"ח גבי בית שנפחת לחלק בשם הרמב"ן דלכך לא הוו הפירות מוקצים דאין הפירות מוקצים מחמת עצמן רק דאריה הוא דרביע עלה ע"ש וה"ה כאן בשלמא אפרוח שקודם שנתפתחו עיניו אסור א"כ הו"ל כמוקצה ממש אבל בעגל שנולד ביו"ט דאינו מוקצה מחמת עצמו רק דדשא אחידא באנפי' וא"כ לא הוה מוקצה וצע"ג כעת ועיין בסימן תק"ה בב"י וט"ז ס"ק ג' בשם הרמב"ן. וכפי הנראה הי' קושית מהר"ן הנ"ל מדברי הרמב"ן אלו: