והנה בשנת תרט"ז ד' בהר כ"ג למב"י הקשה אותי החריף מוה' שלמה חיות בן הגאון מוהר"ץ חיות ז"ל דלמ"ד היזק שאינו ניכר ל"ש היזק ומדרבנן חייב כדי שלא יהא כל אחד וע"ז הקשה דא"כ בפיגול למה יתחייב וא"ל כדי שלא יהא כל אחד והא בפיגול מפסיד גם לעצמו שהקרבן נשרף וא"כ מפסיד הכהן לעצמו ג"כ וכל דמפסיד לעצמו לא שייך כדי שלא יהא כל אחד כמ"ש התוס' בב"ק ק' וב"ב דף ב' דהיכא שמפסיד הוא ג"כ לא שייך כדי שלא יהא כל אחד דלא ירצה להפסיד שלו. והנה השבתי בפשיטות דבעולה אין לו שום הפסד והעור לא יצא לבית השריפה. אמנם במנחות דף מ"ט מוקי בחטאת ושלמים. והשבתי דמשכחת לה בששחט סמוך לערב בכלות משמרת בית אב שלו דאז אין הפסידא לזה הכהן רק לבית אב אחר. ולכאורה רציתי לומר דאינו מפסיד דהא יצטרך להביא קרבן אחר. אך ע"ז השיב דיכול להיות שיקריב בבית אב אחר וע"כ מחוורתא כמ"ש. ובזה יש ליישב מ"ש רש"י בב"ק מחשבה שחוץ לזמנו הוא אפילו בשלא לשמן דלא עלו לבעלים לשם חובה ג"כ חייב במזיד ועיין משנה למלך פ"ז מחובל ובפ"י בב"ק שם. ולפמ"ש יש לומר דרבותא קמ"ל דל"מ בשלא לשמה ודאי שייך כדי שלא יהא כל אחד דהא ירוויח דאותו קרבן כשר לכהנים ויצטרכו עוד אחר אלא אף בפיגול חוץ לזמנו דזבח נפסל אפ"ה חייב דמשכחת לה בכה"ג ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ב (ו׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.