שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״ב (ג׳)

והנה הסמ"ע בחו"מ שם כתב להיפך דביי"נ לא שייך לצעורי דא"כ הי' לו לחלק היין ולהגיד לחבירו שנסכו משא"כ בבהמה דלא שייך חילוק הרי כתב הסברא להיפך דאם לא חילק לא שייך כ"כ לצעורי וכ"מ קצת ביו"ד ס"ז הנ"ל שכתב דגם בזה אינו מכוין רק לצער שותפו משמע דמסתבר טפי דלאסור נתכוין בשותפות. ואני תמ' דכיון דקי"ל אדם אוסר דבר שאינו שלו ורק דאמרינן לצעורי קא מכוין והיינו משום דמסתמא חזקת ישראל שאינו עובד ע"ז באמת וא"כ אדרבא באית לי' שותפות ודאי שייך לצעורי דמסתמא יעבוד ע"ז וגם יאסור לעצמו היין. ואולי סברתם דלא שייך לצעורי דאם יסבור חבירו שנסכו באמת א"כ הפסיד לעצמו ג"כ ולא עשה כל ההיזק לחבירו בלבד עכ"פ יהי' איך שיהי' שפיר כתב בש"ע חו"מ דבשותפות חייב לשלם דשפיר שייך שלא יהא כל אחד דהא יכול לחלק חלק חבירו ואז לדעתי כ"ע מודים דיש לומר הסברא להיפך דל"ש לצעורי דיש לומר אדרבא בשביל שלא רצה להפסיד לעצמו לכך חלק חלק חבירו בפני עצמו ושפיר שייך כדי שלא יהא כל אחד ולכך משלם וז"ב לדעתי. איברא דאי קשיא הא קשיא דא"כ לל"ק דחולין דף מ"א דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ופריך לי' ממנסך ומשני דאית לי' שותפות כאן יקשה קושית הבית יעקב הנ"ל דאמאי יתחייב משום שלא יהא כל אחד הא לא ירצה לאסור לעצמו וכאן לא שייך דיכול לחלק דאם יחלק של חבירו בפני עצמו אז ודאי לא יוכל לאסור דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו ועיין בכו"פ סי' ד' שהרגיש בזה קצת וכתב דבאמת הסוגיא אזלא למ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק וזה דחוק. ולכאורה יש לומר כיון דשותפין הם א"כ כל טפה וטפה משותפת ואין ברירה א"כ שפיר אף שמחלק יכול לאסור דהא מ"מ הי' שלו דלא הוברר הדבר וכל טפה וטפה חציה שלו וחציה של חבירו וכדאמרו בגיטין דף מ"ז טבל וחולין מעורבין זה בזה ואחר שכבר נאסר שפיר יוכל לומר אח"כ זה הנאסר שלך וזה שלי דז"א דמאן שם לי' דיוכל לחלק כן בלי דעת שותפו ולאסר חלק חבירו ואח"כ יקח לעצמו החלק האחד ושוב יפסיד לעצמו ולא שייך שלא יהא כל אחד. והנראה לי בזה דהנה רש"י כתב בריש הסוגיא דל"מ הגביהה דקנאו ונעשית שלו והתוס' השיגו עליו דא"כ מאי פריך ממנסך והא מכי אגבהה קניא ונעשית שלו. אך י"ל דשפיר פריך דאכתי אמאי יתחייב במזיד משום שלא יהא כל אחד הא יוכל לנסך ויאמר דהי' בלא הגבהה ואז לא יתחייב דהו"ל חייבי מיתות שוגגין וגם כיון דהיה בלא הגבהה לא יוכל לאסור שאינו שלו ובאמת הי' בהגבהה ומה הועילו בתקנתם וכעין זה הקשו האחרונים בסוגיא דהמטמא והמדמע. ומעתה שפיר משני באית לי' שותפות ולא שייך לומר דל"ש כדי שלא יהא כל אחד דלא ירצה להפסיד לעצמו דזה אינו דיכול לחלק חלק חבירו בפני עצמו וא"ל דשוב לא יוכל לאסור דז"א דכיון דירצה לחלק ע"כ יהיה ע"י הגבהה או שאר דבר שייך ביה קנין וכיון שכן שוב יוכל לאסור כמ"ש רש"י דבהגבהה ודאי יוכל לאסור ולא שייך לומר דמה הועילו בתקנתם דיאמר שאסרו בלא הגבהה דכיון שחלק ע"כ עשה הגבהה ושפיר יוכל לאסור ושייך כדי שלא יהא כל אחד. ולפמ"ש במקום אחר באורך ליישב מה שהקשה לי אחד בשם גדול אחד ומצאתי אח"כ בשו"ת בית אפרים שהקשה זאת דלפמ"ש המשנה למלך פ"ג מגזילה דבהזיק בידים א"ל הרי שלך לפניך אף בהיזק שאינו ניכר א"כ למה צריך במנסך הטעם כדי שלא יהא כל אחד ת"ל כיון דאגבהה ע"מ לגזלו הרי אזקי' בידים והשבתי באורך כיון דבעת הגבהה עדיין לא אזקי' כלל ויכול לומר הרי שלך לפניך ורק על שעת ההיזק אנו דנין ואז קלב"מ ואף דכתבו התוס' בגיטין דלרב חייב על שעת הגבהה אף דקלב"מ כתבתי שם דהכוונה היא כיון דכל הטעם דקלב"מ שאין הב"ד יכול לומר הש"ל וכאן משום שלא יהא כל אחד לא חייבו הב"ד רק דתקנו שלא יוכל לפטור עצמו בזה היין דזה יש לאל ידם דאינם מחייבים רק שלא יוכל לפטור ושוב ממילא נתחייב משום הגבהה אבל עכ"פ צריך לטעם שלא יהא כל אחד דאל"כ למה יתקנו כן ע"ש באורך. ומעתה כאן דמשני באית לי' שותפות והרי שותפין נעשו שומרין זה לזה כמ"ש בחו"מ סי' קע"ו והרי דעת הרש"ל ביש"ש דבשומר א"י לומר הרי שלך לפניך ואף דהש"ך בסי' שס"ג חולק עליו כבר כתבתי בתשובה לק' ניקילשפורג ליישב דבריו וא"כ כיון שלא יוכל לומר הדי שלך לפניך שוב חייב אף בלא הטעם שלא יהא כל אחד וז"ב. ויש ליישב בזה קושית התוס' דהיינו מדמע דזה אינו דשוב חייב על הגבהה ולא הוה מדמע ודו"ק ויש להאריך בזה בסוגיא ואכ"מ. ובפשיטות יש לומר דכיון דהו"ל דין שומר ואין יכול לומר הרי שלך לפניך כמ"ש א"כ ל"צ לטעם שלא יהא כל אחד דאף היזק שאינו ניכר חייב בשומר וז"ב. והבית יעקב שם האריך ע"פי קושיא הנ"ל דתוס' לא כתבו בב"ק הסברא זו רק למ"ד אין אדם אוסר ע"ש ולא זכר שם שהתוס' בב"ב דף ב' ע"ב לא כתבו רק תירוץ הלז לבד ע"ש גם מה שהקשה דלוקמא הך דמנסך כשנתן לו רשות לנסך דאז לא שייך לצעורי כמ"ש התוס' בב"ק דף ע"א גבי טבח לע"ז ע"ש במחכ"ת אם נתן לו רשות שוב לא יתחייב על הניסוך דהא א"ל לנסך והוה כאומר קרע ע"מ להפטר ובפרט הטעם שלא יהא כל אחד לא שייך דלמה יתן לו רשות וע"כ לא כתבו התוס' רק שם דהגנב נתן לו רשות והוא סבר שהוא הבעה"ב דאז לא שייך לצעורי כיון דהוא צוה לו ובזה אין מקום לקושייתו דהו"ל כאומר קרע והפטר דהא הבעה"ב לא צוה לו ואף דהגנב צוה לו הוא לא יוכל לפטור וז"ב וכל מ"ש שם בתשובה המעיין יראה שיש לדחות ודו"ק. גם מ"ש שם לחלק בין שחיטה ליי"נ וליישב דברי הש"ע שלא יסתרו זא"ז דבשחיטה שייך לומר הוברר הדבר דחלק חבירו בלבד נאסר דקיי"ל בדאורייתא יש ברירה משא"כ ביי"נ דהוה לח בלח ע"ש. נבהלתי מראות שזה היפך כל הפוסקים דבדאורייתא קי"ל דאין ברירה זולת דעת מקצת מהפוסקים לדעתם דגם בדאורייתא יש ברירה ונדחה דעתם. ומ"ש ראיה מיו"ד סי' רנ"ו במחכ"ת שם באמת הדבר תמיה וכבר נתחבטו בזה ראשונים ואחרונים ועיין בש"כ וט"ז שם ואין להאריך ובגוף הקושיא נראה לפענ"ד דמעיקרא אין התחלה לקושיא דע"כ לא כתבו התוס' היכא דמפסיד עי"ז ל"ש שלא יהא כל אחד רק שם בכרם דנפרצה ולא גדרה שפיר כתבו התוס' דלא שייך שלא יהא כל אחד דפשיטא שאינו רוצה לעשות שדהו כלאים ויפסיד לעצמו אבל כאן במנסך דחשו שלא יהא כל אחד הולך ומנסך ופשיטא דאם חיישינן שרוצה לנסך מה שייך הפסד דאם הוא ח"ו בגדר שרוצה לנסך מה מפסיד הא ישתה ג"כ ממנו ובשותפות דחיישינן שמא נסך באמת מה יפסיד לעצמו ואי דישראל לא ירצה לקנות ימכרנו לנכרים וז"ב. ודע שראיתי בפירוש המיוחס לרש"י ריש ב"ק בהא דמביא הרש"ל דברי חזקי' דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק הוא דפטור בשוגג כדי שיודיענו וכתב רש"י שם דמכל מקום במזיד לא רצו לפטרו בשביל זה ומשמע דבשביל שהוא מזיד לא רצו לפטרו וקנסו אותו שיתחייב והוא תמיה דבש"ס גיטין מפרש הטעם דחזקיה דבמזיד השתא לצעורי קמכוין אודועי לא קא מודעי לי' וע"כ חיסור לשון יש ברש"י וצ"ע. ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בשה"ג באלפסי שם שהקשה על רש"י בב"ק שם דמנסך ליכא למימר שזרק יי"נ בו דא"כ לא קמחסרי' ולא מידי דהא מזבין לי' בר מדמי יי"נ שבו והקשה הש"ג דהא קי"ל בע"ז דיין ביין אסור ע"ש וכן הקשה המהריב"ל הובא בשעה"מ בהלכות ע"ז עוד הקשה המהריב"ל דהרי שמואל אמר בגיטין דמנסך היינו מערב ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך להבין דברי רש"י דניהו דיכול למזבין לבר מדמי יי"נ כרשב"ג והא קיי"ל ביו"ד סימן קל"ד ס"ה בהג"ה דלא ימכור הרבה ביחד שמא יחזור וימכרנו לישראל וא"כ עכ"פ אפסדיה שיצטרך להוזיל המקח שלישראל אסור ולנכרי אסור ג"כ למכור ביחד ועכ"פ הוה הפסד כמו מדמע שתרומה בזול ואף דהמג"א בסי' תס"ג ס"ק ג' חולק על רמ"א וכתב שלא הבין דברי רי"ו ע"ש במחכ"ת חשד בכשרים דמלבד דכפי מה שהעתיק הרמ"א דברי רי"ו לענין מים שיש בו יין וא"כ שפיר יוכל לטעות הישראל דהרי יש לו מראה מים ואף דירגיש אח"כ הישראל בטעימה עכ"פ יבא לידי מכשול על הטעימה וגם אם נימא דבזה אין לחוש דמכל מקום ירגיש הישראל אבל הרי הרי"ו נשמר מזה כמ"ש הב"י ביו"ד שם שכתב הרי"ו בשם התוס' דמשום חומר יי"נ חשו שמא ימכרנו ע"ש ואף דבתוס' שלפנינו לא נמצא כן מכל מקום נאמן הרי"ו בעדותו בשם התוס' וא"כ עכ"פ אפסדיה ומכ"ש אם נימא כמ"ש המ"א דאף מעט מעט אסור בשאר איסורין א"כ פשיטא דאפסדיה ובאמת לדבריו יקשה דא"כ היאך התיר רשב"ג למכור היי"נ והמג"א אזיל לשיטתו דביי"נ ליכא חשש וכדמבואר בירושלמי הובא בתוס' בע"ז שם אבל לפי מה דהחמיר הרי"ו יקשה וצ"ל דכיון דבאמת בטל ברוב יין הכשר ורק משום דיין ביין לא בטל אתינן עלה וזה אינו רק חומרא דרבנן משום לא ידבק בידך מאומה ובזה פשיטא דבאיסור דרבנן לא חיישינן שמא יחזור וימכרנו ועיין במג"א שם וא"כ לא אפסדיה כלום ואף דנעשה כולו יי"נ ביד עכו"ם אפשר שיהיה חתום ומסוגר בידו באופן דלא נאסר מחמת ידו ותדע דאל"כ לא יקחנו הישראל מידו וכמ"ש המ"א שם באמת וע"כ דאנן חיישינן שמא יהיה חתום יפה דיוכל הישראל לקחת ובכה"ג פשיטא דבטולו לא נשאר רק חשש דרבנן ובדרבנן לא חיישינן. ומעתה מיושב קושית הש"ג ומהריב"ל דשמואל דאמר מערב שפיר דשמואל לשיטתו דס"ל מב"מ במשהו וא"כ איכא איסור תורה ושפיר חיישינן ושפיר אסור למכרו לעכו"ם. וזה לדעתי טעם שמואל דיין ביין אסור למכרו משא"כ חביות בחביות דביין בין הו"ל מב"מ במשהו. ובזה יש לומר דלכך בסתם יינם מקילין משום דבזה ליכא רק איסור דרבנן ויש להאריך בזה ואכ"מ. איברא דיש לעיין דלפי מה דאמרו במנחות דף כ"ג דבעינן שיהיה אפשר לבטל להיות כמבטל וא"כ היאך הו"ל ביי"נ מב"מ הא אי אפשר ליי"נ דהיינו הבטל להיות כמבטל דמשקין לכי מסרחי אין שם משקין עליהם ועיין בדף כ"ב שם בתוס' באורך ואפשר דשמואל אינו סובר כלל הך דינא דבטל כמבטל דרק ר' חייא ס"ל כן ועיין בתוס' נדה דף ע"א שכתבו כן אליבא דרבי חייא ודו"ק: