שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קמ״א (ג׳)

ובזה נכון היטב מה שהקשה עוד מעלתו דלמה כתב הר"ן דאינו חל לקרבן אבל לבל יחל חל ולפי סברתי דאין מקום חלות להשבועה כלל א"כ אף לענין בל יחל נמי. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הטעם דאינו חל ע"ד מצוה הוא משום דעל מה חל שבועתו וא"צ לשבועתו כלל דהרי כבר אסרה התורה עליו. ולפ"ז דברי הר"ן ברורים דבשלמא לענין שיהיה צורך לקיים מחמת שבועתו שפיר אמרינן דאין מקום חלות אחרי שכבר מושבע ועומד מהר סיני אבל לענין שיהיה עובר בבל יחל פשיטא דאם עבר על מצות ד' דשפיר עובר בבל יחל ג"כ דלענין זה שלא יעבור שפיר מהראוי שתחול שיוסיף אומץ לקיים מצות ד' רק לקרבן אינו חל דקלישא שבועתו דכבר אסרה התורה עליו אבל לענין מלקות חל ועיין מש"ל פ"ד משבועות וז"ב לדעתי. ואם חומה היא נבנה עליה ליישב הקושיא ראשונה שלו דע"כ לא כתב הר"ן דלענין בל יחל רק במצות עשה שפיר אמרינן דלענין אם עבר ולא קיים שפיר חל מצד שבועתו ולא אמרינן דאין מקום חלות כלל דז"א דמצד המצוה אם עבר ולא קיים אין עליו כלום דבמ"ע לאחר שעבר אין עליו שום עונש כלל ולכך חל השבועה דמצד השבועה הוא מוסיף אומץ דלוקה משום השבועה אבל שם לענין חורש בי"ט שפיר אמרינן מושבע ועומד מהר סיני וא"ל דחל לענין בל יחל דזה אינו דכיון דכבר אסרה תורה שלא יחרוש ביו"ט א"כ אין מקום לשבועתו לחול כלל דכבר מושבע ועומד שלא יעבור מצד שבועתו דדברי תורה אין צריכין חזוק כלל ופשיטא שלא יעבור מצד מצות התורה. עוד נראה לי בפשיטות ליישב קושיתו הראשונה דבאמת צריך להבין הא דהקשה ולתני שבועה שלא אחרוש והא שבועה אינו חל על יו"ט דהוה קל על חמור דשבועה איתא בשאלה וכמ"ש התוס' ביבמות דף ל"ג סברא זאת דכל דאיתא בשאלה מקרי קל וצריך לומר כיון דחייב קרבן הוה חמור מיו"ט דאין בו קרבן. ולפ"ז שפיר משני דאינו חל דהו"ל מושבע ועומד וא"ל דחל על בל יחל דזה אינו דכיון דעכ"פ קרבן אינו חייב הו"ל קל על חמור וכעין זה כתבו האחרונים בישוב דברי התוס' שם שהקשו דהא לא אחרוש ליתא בלאו והן ותמה המלמ"ל פ"ד משבועות דזה דוקא לקרבן ולא למלקות וע"ז כתבו כיון דלקרבן אינו חל שוב אינו חל אף למלקות דהו"ל קל על חמור ודו"ק. והנה במ"ש למעלה ליישב דברי הר"ן דלענין בל יחל חל וחלקתי דדוקא לענין קיום המצוה שייך זאת ולא לענין ל"ת אף בלא אחרוש דאין חלות להשבועה: