שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן י״ד (ג׳)

שוב ראיתי בשו"ת שאגת אריה סי' ס"א שכתב על הא דאמרו ור"ש לית ליה איסור חל על איסור דפירוש התוספות נראה ודברי רש"י שהוא מיוחס להמפרש אין לו שחר כלל ולפמ"ש נתבאר היטב וידעתי שחר מקומו ודו"ק היטב ועיין רש"י בנזיר דף מ"ד ד"ה לאסור יין מצוה דכתב דלא מקרי הותר מכללו שמעולם לא התחיל לחול עליו ע"ש וזה מסכים לדברי שלא מצי לחול עליו תואר נזיר בזה ובזה נוכל ליישב הרבה קושיות של השאגת אריה שם בסי' סמ"ך ואכ"מ להאריך. ודרך אגב אזכיר מה דהקשו כלם לשיטת רבינו יקיר מה פריך הש"ס בשבועות דף כ"א צירוף כזית למה לי הא בחצי שיעור ע"י תערובות גם ר"ש מודה כמ"ש רבינו יקיר בתוספות בע"ז דף ס"ח וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה לי ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא במהרי"ל הלכות סעודה דפת שנפל ליין בתוך הסעודה יש לברך עליו בפה"ג וכתב המלקט סמך לזה דגבי נזיר כתיב כל משרת ענבים לא ישתה ש"מ דגם השרוי ביין הוה האוכלו בכלל שתיה ועיין מג"א סי' קס"ח ס"ק למ"ד שמזכירו ולפ"ז צריך ביאור דברי התוספות בע"ז דף הנ"ל דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור כגון בשרוי ביין והא ביין דהתורה אמרה לא ישתה והאוכלו הוה בכלל שתיה שוב קשה למה לי קרא הא שוב אסור בכ"ש דגם הפת שאוכל מברך בפה"ג דהוא בכלל שתיה וצריך לומר דאי לאו דהיתר מצטרף לאיסור באמת לא היה בכלל שתיה דהא היין נבלע בפת אבל כיון דהיתר מצטרף לאיסור אם כן ההיתר דהיינו הפת נעשה כמו היין ושוב היין חשוב דהיין לא נשתנה דהפת כל ששרוי כ"כ אזל ליה תורייתא דנהמא ועיין מג"א שם לכך הוה כשתייה אבל אם לא היה ההיתר מצטרף א"כ היה הפת עיקר דהא טעם כעיקר לא הוה נאסר דהא אין בו כזית וכ"ש דתערובות לא אסר ר"ש וטעם כעיקר בחצי שיעור מותר ולפ"ז זהו דוקא לענין היתר מצטרף לאיסור אבל צירוף כזית ל"מ דהא כל שהיתר מצטרף לאיסור שוב הוה בכלל שתיה ולא צריך צירוף כזית ודו"ק היטב. ובזה מיושב קושית התוס' בשבועות שם דלמא שאני התם דגלי קרא משרת ולפמ"ש אדרבא כיון דכתיב משרת והיתר מצטרף שוב הוה בכלל שתיה ודו"ק: