שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ט (ז׳)

והנה בשיטה מקובצת בכתובות הקשה בדף נ"א בשם תר"י דהיאך אסתר מותרת לבעלה דניהו דבפעם ראשונה היתה אנוסה הרי בפעמים האחרות היתה נבעלת ברצון וכתב כיון דהי' בעלה עמה כדאמרו במדרש דהיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי א"כ כיון שבעלה עמה בודאי לא היתה מתרצית ע"ש. והנה תירוצו אין לו ביאור דניהו דבעלה עמה למה לא ניחוש שתתרצה וגם קושיתו אינו מובן במ"ש דבפעמים האחרות היתה מתרצית היכן פשוט לו זאת. ואדרבא אמרו במגלה עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ואמרה דתאסר כעת ואם כוונתו כיון דהושם כתר מלכות בראשה נתרצית א"כ מה מועיל בעלה עמה ופשיטא דאחר שהיתה מלכה בודאי לא בא עליה מרדכי עוד. ובגוף קושית הקדמונים שם דניחוש שמא נתרצית. לפענ"ד מזה עצמה שהיתה רוצית להבעל למרדכי והרי חזקה על צדקת כמותה שלא תעשה בעילת זנות דבכל נשים שייך החזקה גם עליה וכמ"ש במשנה למלך פ"י מגירושין אף כי באסתר אבל דברי השיטה צע"ג: