שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ב׳ סימן קל״ט (ג׳)

ועיין ט"ז יו"ד סימן צ"ט ובב"ש בסי' קע"ח שם ומיהו דברי התוס' קצת מגומגמים במ"ש דמעלה בו מעל דע"כ מיירי במזיד דודאי כשמזנה היא מזידה וטפי הי' להם לומר דע"כ במזיד מיירי דשוגג בזנות מותר כמבואר בסימן קע"ח ס"ג שם ואולי כיון דלכהן אסורה עכ"פ היה מקום לדחות דלמא מיירי בכהן דהיינו אשת כהן ולכך כתבו דמסתמא כשמעלה בו מעל הוה מזידה וא"כ ממילא ראי' ברורה לשיטת המהרי"ק ואף דעדיין הי' מקום להביא ראי' דמזידה מיירי דאל"כ לא שייך הא דאמר ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דבאונס שוגג מותרת. אך לפמ"ש דיש לומר דמיירי באשת כהן אתי שפיר דבאשת כהן אסורה לבעל ולבועל כמ"ש הב"ש סימן י"א ס"ק ג' ועיין משנה למלך פ"ב מסוטה ואחר כמה שנים ראיתי שיש ראיה ברורה להמהרי"ק מהא דאמרו במגלה שם שכשנסתלקה רו"הק ממנה אמרה להקב"ה שמא אתה דן אונס כרצון והדבר יפלא דהרי כבר אמרה כאשר אבדתי אבדתי שעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון הרי שחשבה עצמה למזידה ולא לאונס ושוגג (ועיין מהרש"א בח"א) ולפמ"ש המהרי"ק אתי שפיר דבאמת לענין לאסור על בעלה מיחשב לרצון אבל לענין שתהי' נענש ע"ז משום איסור אשת איש שפיר טענה דהיא אנוסה שעושית להציל כמה נפשות של כל ישראל ולכך שפיר טענה שמא אתה דן אונס כרצון והיינו דבאמת לענין איסור כאנוסה היא נידונית ובחידושי למס' ע"ז דף נ"ד שלמדתי בעיון בחורף שנת תר"ו אמרתי בזה דבר נפלא ואכ"מ ודו"ק. ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ד': והנה לפענ"ד נראה דאף אם נימא כיון דעשתה להצלת נפשות חשובה אנוסה ומותרת מכל מקום צריך שנדע שכוונתה לא הי' רק בשביל זה דאל"כ אם נתכוונה לשם איסור אף שגם כוונה לזה ועשתה הצלת נפשות מכל מקום עשתה איסור ונתכונה לאיסור. ובזה נלפענ"ד הא דקאמר בסנהדרין דף ע"ד והא אסתר בפרהסיא הוה והקשו בתוס' דאמאי לא קאמר דג"ע הי' ולפמ"ש יש לומר דבאמת ידע הש"ס דלהצלת נפשות עשתה ול"צ למסור נפשה רק דעכ"פ כיון דהי' בפרהסיא א"כ יש מקום לחשדה דלמא נתכוונה לאיסור ואז שוב אסור וע"ז פריך דבפרהסיא הוה וע"ז משני דקרקע עולם היתה ולכך ליכא חשש דאינה עושית מעשה כמ"ש התוס' ורבא תירץ דלהנאת עצמה הוה ולא שייך פרהסיא דממנ"פ היא כוונה לש"ש ולחשדה אין מקום דהא אחשורוש עשה להנאת עצמו ולא להעביר על דת ולא מקרי פרהסיא דבפרהסיא לא ניכר עכ"פ כוונתו. ובזה נראה לפענ"ד דלכך אמרה כאשר אבדתי אבדתי דכבר כתבו התוס' דהא דקרקע עולם הוא דוקא בשביל דלא עשתה מעשה. ולפ"ז זהו בשלא תלך רק שאם ירצה אחשורוש לבעול אותה היא תניח עצמה אבל ללכת לעשות מעשה להביא עצמה לידי ביאה זה אסור ושוב הוה גילוי עריות ולכך אמרה עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וגם תירוצו של רבא אינו מועיל דלענין ג"ע גם לרבא צריך לבא לטעם דקרקע עולם היא ועיין מהרש"א בסנהדרין שביאר כן בהדיא ועיין בחמרא וחיי להרב הכנה"ג שהביא כן בהדיא בשם הקדמונים דללכת אף שלא תעשה האיסור ההילוך גופא הוה כעושה מעשה ע"ש ומכ"ש בכה"ג ללכת לאחשורוש שיבעול אותה הוה מעשה וז"ב מאד ועיין ביש"ש פ' הבע"י סי' ג' שכתב דאם אשה עשתה מעשה ומהדקת עצמה בסוף תשמיש לא שייך יצרה אלבשה ע"ש ומכ"ש כשהלכה בעצמה אך באמת היא הלכה בפחי נפש שחשבה בשביל שלא יקבלנה וזה שאמרה למרדכי ואני לא נקראתי ולכך כשמרדכי אמר לה שתלך בשביל הצלת ישראל א"כ שוב ידעה שבודאי יושיט לה המלך שרביט הזהב וא"כ הלכה לעשות מעשה ולכך שוב הוה כעושית מעשה לזנות ולכך אמרה כאשר אבדתי אבדתי ודו"ק היטב ועיין בא"מ סי' ז' ס"ק ד' שהקשה על המהרי"ק ולפענ"ד ל"ק דכל שזה אנסה והיא מחמת פחד נתרצית זה לא מקרי מעלה מעל דברצונה הי' שלא להבעל אבל באסתר או בעובדא דמהרי"ק שהכניסה עצמה ברצון להתבעל בזה מעלה מעל באישה: